קלנדיה
ממרחק אנו רואות שהמחסום מלא באנשים. התור מגיע עד רחבת החניה ואי שקט גדול באויר. רק הדרורים מזמרים .
אנשי הכנסיה האקומנית לא כאן. כנראה הפסיקו להגיע בימי א.
בשעה חמש בבוקר רק קרוסלה אחת פתוחה. לא ברור מדוע. באקווריום חייל בודד שאינו קשוב לרחש בחוץ. הצעקות גוברות וקבוצת צעירים דוחפת בפראות.
המבוגרים שבחבורה נמלטים מהתור מחשש להיפגע. הם נעמדים בהמתנה לפתיחת השער ההומניטרי. אחד הזקנים שנחלץ מהדוחפים מקלל את היהודים שהיטלר לא חיסל. כולו רועד מזעם.
רוני מצלצלת למפקדה. מבקשת שיפתחו עוד קרוסלות.
בחמש וחצי נפתחות עוד שתי קרוסלות. המתח מתפוגג מעט. מוכר הבייגלה מבקש מאיתנו לבקש שיפתחו עוד אורות. דולקות רק שתיים מתוך שש נורות. יש המייחסים לנו יכולת לפעול. זו תחושה נעימה. אחרים שואלים למה היהודים נוהגים בהם כך.
ליד השער ההומניטרי מתרכזת קבוצת נשים, מורים ( כנראה) ומשפחה בדרכה לבית החולים לטיפול עיניים של הבת. השער לא נפתח.
רוני מנסה להבין מהשוטרים אם יש כוונה לפתוח השער. אם אין כוונה כזו היא מבקשת שיידעו את הממתינים כדי שיכנסו לתורים הרגילים. השוטר שהצטרף בינתיים לא עונה לה . מפנה הגב. בסביבות השעה 6:15 מגיעה השוטרת הקבועה וטוענת שאין להם מפתח לשער ושאינה יודעת מדוע הוא לא נפתח והאם החייל יגיע לפתחו. אנו ממליצות לממתינים לעבור בקרוסלות והם אכן עושים זאת.
השער ההומניטרי לא נפתח.
החיילת המגיעה לקראת השעה שבע טוענת בפנינו שהשער לא נפתח כי אין צורך. הכל נע במהירות. מראה עינינו ראה אחרת והלב צר מגסות הרוח של צעירה חסרת רגישות.
בכל מקרה , מהשעה שבע התור מצטמק במהירות. כל הקרוסלות עובדות, כל השרוולים פתוחים ואנשים רצים להספיק להגיע לעבודה.
רק תא שירותים אחד פתוח- של הנשים. אין נשים המעזות להתקרב לשם. אני צופה בגבר בודד הפונה לדלת הנשים.
רחבת ההמתנה מטונפת.
זהו יום ראשון של עבודה כמדומני עבור הפלשתינים שהיו בסגר.
כמה היה נפלא אם אפשר היה להתחיל אותו אחרת.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-