קלנדיה
יום שלישי של רמדאן
05:00 – כאשר הגענו, גילינו שהחניון חסום. למה? כמובן לא לשמח את הפלסטינים ולתת להם לחגוג את רמדאן! כבר היה התור ארוך אך כל חמשת שערי הבדיקות נפתחו. החיילת באקווריום פתחה את המכלאות והקרוסלות בקצב סביר.
05:40 – הגיעו שתי נשים ואמרתי להן שהשער ההומניטרי לא ייפתח עד השעה 06:00, והצעתי להן להיכנס לתור של העובדים. הן לא רצו. בשעה 06:15, מכוון שהשער ההומניטרי עדיין לא נפתח, הן עזבו. בשבילן, בזבוז בוקר. משפחה הגיעה: הורים ושלושת ילדיהם. ברור היה שהאמא ושלושת ילדיה, רצו לעבור את המחסום לביקור משפחתי. היו בידיהם מתנות. האבא בא כמובן, לוודא שאשתו וילדיו יעברו בשקט. הוא לא השתתף בביקור. הוא חיבק ונשק את אישתו ואחד אחד, הוא חיבק ונשק כל ילד, ילדה בגיל 3 או 4, בן בגיל 7, והבכור, בן 12 בערך. מכיוון שהשער ההומניטרי לא נפתח, המשפחה נאלצה להיכנס לתור של העובדים, זאת אומרת, הם נאלצו להיכנס למכלאה. הילדה פחדה וביקשה מאמה להרים אותה. גם שני הבנים לא שמחו להיכנס למכלאה. אני חשבתי לעצמי: הנה עוד דור הסובל השפלה בגלל הכיבוש. היו גברים שחזרו משערי הבדיקה מפני שלא היו להם אישורים נכונים. עובד אחד עצר אותנו אחרי שהוא הכיר את רוני והוא ביקש ממנה עזרה. הוא היה מנוע (ברשימה שחורה) אך החיילים באשנב סירבו להגיד לו למה. רוני נתנה לאיש את מספר הטלפון של סילביה והוא נשם לרווחה על זה שהייתה מישהי לפנות אליה. עוד מקרה: שני אנשים, אבא ובן מבוגר, שקיבלו אישורים לטייל לכבוד חג הרמדאן, באו להתחיל את הטיול שלהם מוקדם בבוקר. אחרי שהם הגישו את אישוריהם, החייל באשנב לא נתן להם לעבור. הסיבה? הם היגיעו בשעה 06:30 (בערך) והאישור ניתן לשעה 08:00. הם חזרו לספסלים חיכו שעה וחצי, עד שהיה מותר להם להתחיל יום כיף. היום היה עוד יום שנכחנו לדעת שישראל שולטת בכל עניין בחייהם של הפלסטינים וגורמת שנאה ומרירות.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
