קלנדיה
בוקר סביר במחסום קלנדיה
כשהגענו למחסום, קצת אחרי 5, כבר האיר השחר. חנינו בצד הישראלי, ועשינו דרכנו רגלית למחסום. בנתיב המוביל ברכב אל תוך קלנדיה רכב מג"ב עומד וחוסם את המעבר ומשולש של מחסום מאולתר מונח. מה עושה מי שרוצה לנסוע אל קלנדיה ולכיוון רמאללה? לא ברור. אגב כשיצאנו הרכב עדיין היה שם, אך עמד בצד, והתנועה אל קלנדיה זרמה ללא הפרעה.
כשאנו מתקרבות למחסום אנשים שמגיעים מולנו מסמנים בתנועות ידיים שיש דוחק. בפנים קבלו את פנינו תורים, אך לא מאוד ארוכים. הרבה אנשים המתינו אחרי המכלאות ולפני העמדות. נראה שבדיוק עכשיו פתחו עמדות נוספות והעבירו אנשים רבים. בעמדה 3 ראינו את השלט מתחלף מאדום (סגור) לירוק (פתוח), אך אנשים שהמתינו ליד עמדות 4 ו-5 נואשו והלכו לעמדות אחרות. התקשרנו למת"ק לבקש שיפתחו עמדות נוספות. הבטיחו לטפל. אחרי כמה דקות נפתחו עמדות 4 ו-5, אך ספק רב אם הטלפון שלנו הוא ששינה דבר מה…
אנשים המתינו ב-3 תורים, במכלאות ומחוצה להן. כאשר החיילת שבאקווריום פתחה את הקרוסלות, נפתחה רק קרוסלה אחת מהשלוש, מה שעורר תרעומת רבה. אנשים החלו לצעוק ולשרוק במטרה להפנות את תשומת ליבה של החיילת לכך שלא כל הקרוסלות נפתחו. גם אנו ניסינו ללכוד את מבטה ולתקשר איתה. בינתיים התורים גלשו אל החניה. לפתע החיילת הבחינה במתרחש ופתחה את כל 3 הקרוסלות. מאוחר יותר פתחה רק את השתיים שהיו סגורות קודם לכן, כך שהתורים התאזנו והתקצרו.
בסביבות 5:30 הגיע מאבטח ואחריו שוטר. מוכרי הבייגלה והעוגות לא היו כשהגענו וגם דוכן הקפה היה סגור, למרות שטרם החל הרמדאן. יצאנו לחניה וראינו שהשלט המודיע על סגירת החניה מ-15.6 לרגל הרמדאן נעלם (מן הסתם נקרע ונפל) ושמחנו לראות שהחניה היתה פתוחה כרגיל. לא ראינו גם הכנות מיוחדות לקראת הרמדאן. אותן הבטונדות שנמצאות עוד משנה שעברה היו באותו מקום. כשחזרנו מוכר הבייגלה כבר הגיע. מסתבר שבמאפיה חלק מהעובדים חשבו שהרמדאן כבר החל ולא הגיעו, לכן הוא היה צריך להמתין עד שיהיו כעכים מוכנים. פלאפל וביצים קשות אין היום. הרמדאן יתחיל רק מחר, ביום חמישי. חזרנו פנימה, ובהמשך ראינו שגם דוכן הקפה נפתח.
בפנים נמצאים היום גם בחור ובחורה מ"זכויות אדם כחול לבן". הבחורה ניגשה לבדוק את מצב השירותים, דבר שאנו נמנעות ממנו. אין שינוי – רק שירותי הנשים פתוחים, ללא תאורה וללא מים זורמים. בינתיים הגיעו גם מאבטח, שוטר וחייל נוסף. אחרי זמן מה עזבו חלק מהם ונותרו שני שוטרים וחיילת באקווריום.
ב-5:45 התורים הצטמצמו מאוד כשפתחו את הקרוסלות, וברמקול הפנו את האנשים לעמדה 5: "מפתוח ופאדי" (פתוח ופנוי). לקראת 6 הגיעה אשה וניגשה למעבר ההומניטרי. היא ניסתה לשאול את השוטר אם יפתחו את השער ולא זכתה למענה. כשפתחו את הקרוסלות היא הלכה והשתלבה בתור הרגיל. כך עשו גם כל שאר הנשים שהגיעו הבוקר, ולא היו בעיות. בשלב מסויים ראינו אשה בלבוש מסורתי שהיתה כבר ליד העמדות פונה לשוטר ומבקשת את עזרתו. הוא בדק עבורה משהו במכשיר הקשר. לא ראינו מה קרה בהמשך, אך היא לא חזרה לסככה, אז כנראה שהבעיה נפתרה.
ב-6:05 כבר הכל היה רגוע. השער ההומניטרי לא נפתח, אך לא היה צורך. הצטרפנו לתורים ומעט אחרינו הצטרפו גם אנשי "זכויות אדם כחול לבן". בחרנו בעמדה שהחיילים בה כנראה עשו הפסקה והתור לא התקדם. עברנו לעמדה אחרת ותוך כ-10 דקות היינו בחוץ.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-