קלנדיה
סיוט של בוקר במחסום קלנדיה
הבוקר האחרון שלנו בשנת 2015 במחסום קלנדיה היה מהיותר קשים. מעט אחרי שהגענו קרסו התורים ונוצרה ערימת אדם בכניסה למכלאות שהפכה שוב לתורים מסודרים רק אחרי למעלה משעה. המעבר ההומניטרי נפתח באיחור ולפרק זמן מוגבל.
הגענו למחסום קלנדיה בבוקר קר וערפילי ב-5:20 לערך. לאחר שעקפנו קבוצת מתפללים גדולה בכניסה למעבר הרגלי לכיוון קלנדיה, מצאנו תורים ארוכים המשתרכים לעומק החניה. 5 עמדות הבידוק כבר פעלו, אך קצב ההתקדמות היה איטי מאוד. באקווריום היה חייל ומעט אחרי שהגענו הצטרף אליו שוטר. לקראת 5:30 התפתחה מריבה קולנית על התור שגרמה מהר מאוד לריצה של צעירים לכיוון הכניסה מכלאות וקריסת התורים לערימה אנושית אחת גדולה, דוחפת וזועקת. החייל והשוטר יצאו מהאקווריום, אך לא עשו דבר וחזרו מהר מאוד פנימה, לאחר דיווח בקשר. אנשים מבוגרים ואחרים שלא רצו להידחף זזו לאחור, הספסלים התמלאו ומהנסיון למדנו שיקח עוד זמן רב עד שהסדר ישוב על כנו. חלק מהאנשים ניצלו את הזמן לתפילת בוקר קבוצתית. נשים שהגיעו וזכאים אחרים החלו להמתין ליד השער ההומניטרי, שאמור להיפתח בשעה 6.
ח' שהגיע היום באיחור הבין שהמצב קשה ויצא לחפש מונית שתיקח אותו למחסום הזיתים. לאחר מספר דקות חזר. אין מוניות והמעטות שישנן נהגיהן מסרבים לנסוע למחסום הזיתים, מחשש שיתקעו בפקקים באזור אדם. בינתיים שוחח עם אדם מבוגר שהמתין ליד המעבר ההומניטרי. לנו סיפר שזהו דוד שלו, הנשוי ל-3 נשים: אחת בסוריה, אחת בירדן ואחת בפלסטין; עכשיו הוא רוצה להתחתן עם אשה רביעית, יהודיה. מאוחר יותר ח' כנראה הצליח לתפוס מונית, כי הוא נעלם מאזור ההמתנה.
רבים התלוננו על המצב. חוששים להפסיד את יום העבודה ואולי אף להיות מפוטרים. דיבר איתנו אדם מבוגר (אך לא מספיק כדי לעבור בשער ההומניטרי). הוא חולה לב ולא יכול להידחף. מספר שלמרות מחלתו הוא עובד במכולת בשכונת בית וגן. כבר כ-40 שנה הוא עובד אצל אותו בעל בית.
בשעה 6 צלצלנו לחמ"ל לשאול על פתיחת השער ההומניטרי. אמרו שמטפלים. ב-6:10 הגיעה שוטרת וקצת אח"כ עזב השוטר. ב-6:15 הגיע מאבטח. ב-6:20 הגיעה סוף סוף החיילת מהמת"ק ולקח עוד כמה דקות עד שהשער נפתח לראשונה. ככל הנראה הקרוסלה שאחרי השער לא היתה תקינה, אז פתחו את השער שלידה והעבירו דרכו את האנשים. "ואחד ואחד" (אחד אחד) אומרת החיילת לאנשים. הכניסו קבוצה של אנשים, אך לא את כל הממתינים וסגרו. רק ב-6:30 פתחו שוב ואז הוכנסו כל הממתינים (למעט גברים שלא הורשו לעבור במעבר ההומניטרי, כי אינם עומדים בתנאי הזכאות).
בתור הרגיל החלו להיווצר שוב תורים מסודרים אחרי ערימת האנשים, אך עדיין ליד הכניסה למכלאות דחיפות וצעקות בכל פעם שפותחים את הקרוסלות. הצטרפה עוד שוטרת. וכרגיל החתולים היו היחידים שנעו בחופשיות, משתחלים מתחת לגדרות ועוברים ממקום למקום.
ב-6:50 לערך יצאנו לקנות כוס תה חם. בחוץ כבר אור יום, ערפילי וקודר. במחסום הרכב עמוס כרגיל. כשחזרנו פנימה כבר היו שוב תורים מסודרים וארוכים, גולשים לחניה. ליד השער ההומניטרי שוב מחכים רבים, מאבדים סבלנות ומתחילים לקרוא אל החיילת ולדפוק על הגדרות. ב-7 בערך היא שוב פתחה להם את השער, בעזרת השוטרת והמאבטח. לאחר מכן שוחח עימנו המאבטח. לדבריו ימי שני ורביעי הם הימים העמוסים ביותר במעבר הרגלי. ב-7:20 לערך הצטרפנו לאחד התורים, שעכשיו היו כבר בסככה בלבד. החיילת הכניסה עוד קבוצה מהשער ההומניטרי, ולאחר מכן שלחו את הממתינים לתור הרגיל. עד שהגענו לעמדת הבידוק נותר החייל באקווריום לבדו. השוטרות, המאבטח והחיילת מהמת"ק עזבו, ועימם גם החתולים. גם בשעה 7:50 עדיין לא איפשרו לאנשים מבוגרים שעוברים ללא היתר לעבור, ודרשו מהם לחכות ל-8. המעבר לקח לנו כחצי שעה. הגענו לרכב רגע לפני שהתחיל הגשם. בשל השעה המאוחרת לא הלכנו השבוע לשועפאט.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
