קלנדיה
תורים ארוכים עד אחרי 7:00
הגענו למחסום קלנדיה בשעה 6:00 ומצאנו תורים שהסתרעו עמוק מאוד לתוך החניון בבוקר קר עם רוחות חזקות. מצב התורים נשאר כך רוב הבוקר. בשעה 6:30 התחלנו לעקוב אחרי איש באחד משלושת התורים. לקח לו 30 דקות להגיע לקרוסלה של אזור הבידוק.
כבר בשעה 6:00 אנשים התחילו להתאסף ליד השער ההומניטרי. כשהחיילת התורנית סיימה את משמרתה ויצאה מן ה"אקווריום", פלסטיני אחד שאל אותה אם יש כוונה לפתוח את השער היום. כאשר היא השיבה שלא, שאלנו אותה מאיפה היא יודעת, והשוטר שישב קרוב לפתחת האקווריום מיד התחיל לצעוק עליה, "אל תדברי איתן!" או שהחיילת לא שמעה אותו, או שהתעלמה ממנו כי היא חזרה על כך שהשער לא ייפתח. בכל מקרה, היא לא צדקה. בשעה 6:10 צלצנו לקו המת"ק לשאול מתי חייל או חיילת המנהל האזרחי יצא לפתוח את השער. חייל אדיב ענה לנו שהיא כבר בדרך – והיא אמנם הופיעה תוך דקות ספורות, פתחה את השער ב-6:15, והמשיכה לפתוח אותו כל פעם שקומץ אנשים הצטברו לידו עד השעה 7:00. אז היא נבלעה לתוך האקווריום ולא פתחה יותר. אנשים לא ידעו אם לעמוד ליד השער או לא, והתחילו ללכת הלוך וחזור בין התורים והשער.ניסינו לתפוס את תשומת ליבה של החילת ולהוציא אותה מן האקווריום ללא הואיל. חבל. נוצר בלגן ללא צורך.
מסרנו את המספר של סילביה לאישה שבקשה את עזרתנו. דרך מתרגם שגייסנו מאחד מן התורים, היא סיפרה שהיא עובדת עבור האיחוד האירופי והמת"ק החרים את ההיתר שלה בטענה שהילדים הקטנים שלה זרקו אבנים. היא אמרה שהסבירה לקצין שהיא דברה אתו במחנה עופר שאין לה ילדים קטנים, ואם רוצים להעניש את הילדים הבוגרים שלה, שיענישו אותם, לא אותה. ובכל זאת היא עברה דרך השער ההומניטרי ולא נשלחה בחזרה, כך שאולי היא הלכה למת"ק קלנדיה לנסות לטפל בעניינה שם.
בשע 7:20 עברנו דרך אחת המכלאות ויצאנו את המחסום כעבור עוד 10 דקות.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-8-2025קלנדיה: ריקנות במרחב הציבורי
-
