קלנדיה
עוד בוקר בלתי נסבל בקלנדיה
התורים הגיעו עמוק לתוך החניה כשהגענו בשעה 5:20, וקצב ההתקדמות היה אטי להפליא. רק 4 תחנות בידוק היו פתוחות וחמישית נפתחה ב-5:40 אחרי שצלצנו לקו החמל כדי לתאר את המצב החמור.
מ5:30 לערך קצין של היחידה המאיישת תחנות הבידוק יצא עם שני חניכים ובא ישר לדבר אתנו ועם איש מן ה-EAPPI, שהיה במקום משעה 4:30. תארנו את המצב הקשה במחסום בבוקר שנמשך כבר מספר שבועות. הקצין (שהיה מאד נעים הליכות, וגם הזכיר את השם של חנה — סימן שקוראים את התלונות שחנה בר"ג מגישה, אפילו אם לא בדיוק קולטים את עצם המסר שלהם) טען באוזנינו בסבלנות, ובכל הרצינות, שבעיית התורים הארוכים נובעת מן העובדה שהפלסטינים באים למחסום יותר מדי מוקדם בבוקר (אני נשבעת שכך אמר). אילו היו מגיעים יותר קורב לשעה 6:00, כאשר כל חמש תחנות הבידוק כבר פתוחים, קצב המעבר היה מהיר יותר. ניסינו להסביר שלפי נסיוננו חמש תחנות הבידוק צריכות להיות פתוחות כבר בשעה 5, ואם לא, זה תורם רבות למראות הקשים של תורים ארוכים לתוך החניון ולמתיחות במחסום. בנוסף, הסברנו,' הפלסטינים באים למחסום מוקדם מפני הזמן הרב שלוקח לעבור את המחסום ובגלל מיעוט התחנות הפתוחות והקצב האיטי כל בוקר. אבל הקצין בקש להרגיע אותנו שהכל יהיה בסדר, ושעד השעה 6:30 כבר לא יהיו תורים. ביקשנו ממנו לחזור בשעה 6:30 כדי לחגוג את ההשיג אתנו, אבל הוא נמנע מלהענות להזמנה. וחבל. כי אילו היה חוזר, היה רואה לא רק שבשעה 6:30 אבל גם בשעה 7:00 (כאשר רוב העובדים כבר היו צריכים להיות במקומות העבודה שלהם) התורים המשיכו להשתרע לתוך החניון, וגם היו תורים ארוכים ליד השער ההומניטרי.
חייל מת"ק יצא בשעה 6:10, פתח את השער ההומניטרי, והמשיך לפתוח אותו כל 10 דקות, לערך, אבל גם החזיק את האנשים במשך 5-10 דקות נוספות בתוך החצר הפנימי של השער, כך שהם המתינו שלוש פעמים עד שנכנסו לאישור הבידוק: ליד השער, בתוך החצר, ובשרוול מספר 5, שהיה מיועד להם בלבד. בשעה 7:40 החייל סגר את השער ההומניטרי ושלח את המחכים לידו — לרוב נשים ותלמידי בות ספר — לעמוד בשלוש המעברים הצרים בין סורגים המכונים בפי כל ה"מכלאות", על אף שעוד היו תורים במכלאות והמעבר דרכם טרם היה חופשי. בקיצור: חוסר ההבנה של חיילי המת"ק לגבי מדיניות השער ההומניטרי עומד בעינו.
בשעה 5:40, לערך, משמעת התורים קרסה לכמה דקות, עם אנשים עצבניים מתקוטטים ודוחפים להכנס לתוך המכלאות. המראה, כמו תמיד כשזה קורה, היה קשה. גברים מבוגרים פוחדים להתקרב למכלאות שמא יקבלו מכות או יימעכו (שמענו על איש שרגלו נשברה באחת המכלאות לפני שבועיים ועוד אחד שמשקפיו נשברו שם). והכעס רק מחריף. כשצילמנו את המצב בשעה 7:00, איש ניגש אלינו ואמר, "צלמי! צלמי! ואחר כך השווי את הצילומים לאלה של יהודים בשנות הארבעים." עוד אחד סיפר שכאשר הוא היה נכנס לירושלים בדרכים-לא-דרכים ללא היתר, היה תמיד מגיע לעבודה בזמן. "עכשיו שיש לי היתר ואני עובר במחסום, מענישים אותי כי אני מכבד את החוק. הם [הישראלים] עושים אז זה [ההמתנה הארוכה] בכוונה. הם מתייחסים אלנו כמו לכבשים!"
עמית מן ה-EAPPI שהצטרף לסוף אחד התורים דרך המכלאות בשעה 7:05 מסר לנו אחר-כך שקח לו 40 דקות לעבור את המחסום. הוא גם שלח נתונים על משך הזמן שהוא ועמיתו בצד השני של המחסום אספו מן העוברים האחרים. לפי הנתונים האלה לקח בממוצע ארבעים דקות לעבור את המחסום. בשלושת-רבעי השעה 7:00-6:15, לקח 45 דקות.
כשאנחנו עזבנו בשעה ,7:45 עוד חיכו אנשים בתורים בתוך בשלוש המכלאות.
יאוש.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-16-2026מחסום קלנדיה: קיצור דרך
-