קלנדיה
עוד בוקר לא קל בקלנדיה
הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. חנינו בחניה והתקדמנו רגלית כדי לעבור לצד הפלסטיני. בחוץ עדיין חשוך וקריר, ויחסית אין הרבה אנשים.
כשהגענו פנימה קידמו את פנינו תורים ארוכים, יוצאים מהסככה ומשתרכים בדרך המוליכה אל המחסום בין גדרות הפח הלבנות, במה שהיה פעם חלק מהחניה. נראה שרק 4 עמדות בידוק פתוחות. עמדה 5 לא פועלת. הקיוסק סגור עדיין, רק מוכרי הבייגלה והעוגות כאן.
החייל באקווריום חיכה עד שהתורים ליד עמדות הבידוק התרוקנו כמעט לגמרי ורק אז פתח את הקרוסלות והעביר את האנשים. בד”כ זה קרה אחרי שהם כבר הרימו קול זעקה. לפחות הכניס כל פעם לא מעט אנשים, וקצב המעבר בעמדות הבידוק היה מהיר למדי. לנשים שהגיעו נתנו להשתלב בתור בכניסה למכלאה השמאלית. בתור הזה בצד השמאלי אין גדר בהתחלה, ולכן המקום מועד לפורענות.
ח’ מכרנו הגיע וסיפר על הקבוצות שמגיעות למאפיה בה הוא עובד בשוק, לראות את התנור העתיק. ביניהן קבוצות רבות של חיילים. הוא דובר עברית רהוטה והם לא מעלים על דעתם שהוא מהשטחים. הראה לנו בטלפון תמונות של חיילים שהצטלמו איתו. מספר שבנו מגיע גם כן כל יום למעבר. הם לא נוסעים באותה מונית, כי הבן מעשן וח’ לא.
בשלב מסויים, מסיבה לא ברורה נוצר לחץ על המכלאה השמאלית והתורים קרסו. למרבה המזל הפעם לקח רק כחצי שעה עד שהתורים שוב נהיו מסודרים. אחרי שהחיילים באקווריום התחלפו הקרוסלות נפתחו במשורה, עד שהגיעו מאבטח ושוטר ומייד ניתנו הוראות לפתוח ולהכניס יותר אנשים.
רק ב-6:20 לערך הגיע נציג המת”ק ובעזרת המאבטחים והשוטר נפתח המעבר ההומניטרי. כעת נפתחה גם עמדת הבידוק החמישית. יצאנו החוצה לבדוק אם מה התחדש בחוץ. לא נראה שיש התקדמות בבינוי. קנינו כוס תה בקיוסק שנפתח בינתיים.
זמן קצר אחרי שהתורים שוב הסתדרו, הם גם התקצרו מאוד והצטרפנו לאחד מהם בסביבות 7. חיכינו כרבע שעה עד שנפתחו שוב הקרוסלות, וכאשר פתחו ראינו שהמעבר ההומניטרי נסגר, כי כבר לא היה צורך בו. כאשר שוב פתחו את הקרוסלות כבר לא היו תורים והקרוסלות נותרו פתוחות.
לקח לנו כחצי שעה לעבור לצד הישראלי.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-