קלנדיה
הגענו לקלנדיה בשעה 08:10. הנחנו כי המחסום יהיה ריק, אך את פנינו קיבלו המון אדם – בעיקר נשים אך לא רק. התור הגיע עד קצה הסככה. פתיחת הקרוסלות היתה איטית מאד והתור בכלובים צפוף בהתאם. האורחת שלנו לא נרגעה מ”כמו פרות לחליבה”. עוד טרם הצטרפנו לתור ורק השקפנו על הנעשה בכלובים ומסביבם שאלה אותי האורחת האם עוברים כך מדי יום ביומו. “איך אפשר לעמוד בזה?” ובאמת לצופה מהצד שרואה את הזוועה בפעם הראשונה ובעיניים של אנשים שחיים במדינות שבהם אין כיבוש ויש כבוד לזכויות אדם זוועת המחסומים היא בלתי מובנת.
ב-09:20 הצטרפנו לתור. עד לחלונות חיכינו כ-25 דקות. אחרי שעברנו את הכלוב הצטרפנו לתור הנשים. הדוחק היה בלתי נסבל. הקרוסלה למגנומטר ולביקורת נפתחה באיטיות איומה, ואפשרה בכל פעם מעבר רק ל-2 או 3 נשים. מהר מאד התפתחו ויכוחים וצעקות. חלק מהנשים, במיוחד אלה שהיו בהריון עמדו על סף עלפון. ההרגשה היתה כי נחנקים מחוסר אויר והיו נשים שבכו מרוב יאוש. הרגשתי כאילו אני עומדת בתור לגיהנום! האורחת נדהמה על האופן שבו הילדים הקטנים החזיקו מעמד ולא נחנקו בדוחק האיום. טילפנו וזעקנו לעזרה, שבוששה להגיע. אחרי מה שנראה כאין סוף באה קצינה יעילה שהפעילה את המעבר והדוחק התפוגג לאט לאט. בתורים לחלונות נוספים שבהם עברו הגברים המעבר היה יותר מהיר, אך גם שם היה דוחק לא קטן. כאשר ניסינו לברר מדוע נוצר דוחק בלתי סביר כזה הטילו את האשמה בלחץ הגדול שהיה בחודש הרמדאן “שהתיש את החיילים”. ומה עם הפלסטינים החוגגים והלחץ שלהם?…. שוב שמענו כי הרבה יותר אנשים עברו השנה בצום ובימי ששי מאשר בשנים קודמות. מצפיה של כולנו בימי הששי הסתבר כי ההפך הוא הנכון – היו פחות עוברים. אלי כל זה הוא חלק מההענשה הקולקטיבית ש”חוגגת” בשטחים הכבושים לאחרונה?. אחרי שעתיים ורבע הצלחנו לצאת מהמחסום “לחופש” לנשום אויר.
פעמים אין ספור כתבנו כי “זה היה היום האיום ביותר שחוינו בקלנדיה” אך גם היום הרגשנו כי זה היה….וגו’. זוועה!
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-