נסענו בדרכים לא דרכים (כרגיל). מזל שיש גם רכב 4×4 מתאים לפעמים. אחרי שנחסמה כל דרך סלולה ע”י  צה”ל .  צה”ל של אלוף פוקס ה”מתייסר“.

כדי להגיע למשפחות ג’בארין החיות שם בשכנות למצפה יאיר ומצפה אביגיל ואלה החדשות שדייריהם פורעים במגמה לגרשם.

הבאנו מצרכים לשני מתחמים שבהן חיות משפחות עם 50 ילדים.

הרסו בתים ל-3 משפחות. מ’ מספר שלפני 4 שנים קיבלו צו הריסה. לא הודיעו מתי יבואו להרוס. עו”ד עסק בעירעורם. שילמו לו האנשים שבקושי חיים אלפי שקלים. בית המשפט לא קיבל את העירעור ולפני 10ימים הודיע להם העו”ד את ההחלטה, שוב ללא תאריך להריסה. אז אתמול הגיעו ב-9 בבוקר ותוך שעה הרסו הבולדוזרים בתים של 3 משפחות ושוב נשארו עם החושות העלובות כשבסה”כ ניסו להיטיב את תנאי חייהם. הסבתא מראה לי את המקלחת ההרוסה ואת החדר שבו הכינה גבינות ולאבנה. היא רק מספרת. בצל ההריסות נחבאים ילדים. כמובן שהוכרז שטח צבאי סגור כך שמי שרצו לעזור לא הורשו להתקרב. מספרים לנו שבאו מתנדבים מן הארץ ומארצות שונות ולא נתנו חאף אחד להתקרב.

כשהגיעו פלסטינים מיטא לעזור זרקו עליהם רימוני גז.

“לא התנגדנו, ” אומרים לי, “כי לא רצינו שמישהו יפגע.”

“אנחנו לכודים ללא מוצא,” אומר איש בן למעלה מ-70.

“נולדתי כאן ואין לנו קול,” הוא עונה לשאלתי כמה זמן הם כאן.

 תמונות ההרס מחרידות ומבישות. הם שלחו לנו אחר כך תמונות משעת ההריסה הזאת ואצרף גם אותן. חבל שאין תצלומים של הבתים לפני ההרס. אבל התמונות של ההריסות ובהן ילדים שזו ילדותם מספקות את ההבנה איזה אנשים יגדלו כאן ומה יהיו רגשותיהם וחלומותיהם.

כמובן שנהיה גם איתם בקשר.

אחר כך נסענו למתחם משפחתו של איסמאעיל, אחיו של יצחק ג’בארין. גם מחצר הגרוטאות שלהם נראית אביגיל המתרחבת ומשגשגת. כמטחווי קשת מהם.

האיש, עם עיניו הטובות, לוקח אותי למדגרה קטנה ומראה לי את האפרוחים שבקעו מהביצים. ואחר כך לגינת הירק בה מבשילים כבר ירקות, עגבניות, מלפפונים, חצילים, כרוב וכיוב.‘

משמח אותי לראות את העקשנות לחיות כך במקום הקשה הזה, והוא ניגש לערוגת המלפפונים, ממלא את כפות ידיו בקטנים רעננים ומושיט לי. גם ליד המבנים הקטנים שמשמשים להם למגורים פורח הגרניום ומהגפן הסוככת על הכניסה משתלשלים אשכולות ענבים ירוקים עדיין. מטופח כל כך הכלום שיש להם ומכמיר לב. גם להם הבאנו מצרכים.

הבן של יצחק מספר שאתמול באו ממצפה יאיר מתנחלים עם עדר של כ-150 ראש ועלו על שדות השעורה והחיטה. גם אחרי הצהריים הגיעו ואכלו כל מה שזרעו למאכל אדם ובהמה, גם שתילים רכים של זיתים אכלו, לא השאירו זכר. גם היום ב-6.30 הגיעו.

המשטרה שמוזעקת לא מנסה להיכנס, רק מתבוננת.

בתמונות שהעבירו לנו רואים את הצבא המוסרי בעולם מאבטח את המתנחלים ולא מונע בעדם מלעסוק במלאכת ההרס הזאת. ניתן גם לראות שבאו לגנוב אבנים מטרסות שבנו הפלסטינים. המשטרה הגיעה, ראתה ולא עצרו איש כמובן. תיחקרו כמה דקות ושיחררו את כולם לדרכם…

עוד רואים את המתנחל מסתלק מהטרקטור כדי שלא יזוהה עם כוח ההרס שבא להעמיס בעגלתו את האבנים. חוזר אליו כשהמשטרה מסתלקת משם. שוב אומר ע’: “הצבא מאפשר למתנחלים לעשות כרצונם”. 150 דונם של כל מה שמגדלים למחייתם נאכל עי צאן המתנחלים.

“לפני שבוע,” הוא מספר, “באו עם אופנועים 3 אנשים, חלקם במדים ורעולי פנים (סימן הכר למתנחל מחויל) ואמרו לנו: ‘לכו מכאן, אחרת נהרוג אתכם כמו שהרגנו את החמאס בעזה’, אבל אין לנו לאן ללכת, לא נזוז מפה“.

עפ”י תפקוד המשטרה הם לא רואים טעם להתקשר למשטרה ...

לסיום הוא מספר על בת משפחתו החיה בסמוך. שם סובלים כל הזמן מתוקפנות ומהתנכלות המתנחלים ושם ישנים כל הזמן מתנדבים. שם רואים כל הזמן את הרבש”ץ של מצפה אביגיל מתצפת עליהם במשקפת. משם שומעים כל הזמן: “נגרש אתכם כמו שגרשנו בזנותא.”