מחסומי שקד, ריחן, יום שבת 29.10.05 בוקר צופות: שרית א’, רחל ח’ (מדווחת)07:30 – 11:00 שקד השער פתוח. המעבר רגיל, מציגים תעודות אל מול הרובה המכוון מהעמדה. לא ראינו ילדים, לרוב הם מגיעים מוקדם יותר ועוברים מייד עם פתיחת השער. לא ראינו גם את הסטודנטים העוברים לשכם. כנראה שבגלל הסגר. ריחן חיילים חדשים “פלחוד נחל” כך רשום להם על רצועת הרובה. נראה שנשלמה בניית המחסום. נראה שמסלולי ההליכה מהכא להתם ולהפך כבר מגודרים כולם, מכוסים בגג, ואולי מוכנים להפעלה. החידה נמצאת בתוך המבנה. הוא סגור. כבר בשרוול הכניסה פוגשות אותנו סטודנטיות מאום ריחן, הלומדות ריפוי בעיסוק באוניברסיטה האמריקאית. הן לא הורשו לעבור.סגר. עיניים עצובות, מבטים שואלים באכזבה ובתסכול. הלימודים באוניברסיטה מתקיימים גם בהעדרן. הן מבינות שלא נוכל לסייע וממשיכות בדרכן הביתה. פעם בחודש הן מגיעות לביקור בבית. ועכשיו אינן מורשות לשוב ללימודים.מעבר הולכי רגל מגרש החנייה אכן נפתח, והוא פעיל מאוד. נהגים מחכים כדי לתת שרות לנוסעים, למעבירי סחורות וכד’. “חג” הם אומרים. “אין עבודה. סגר. אז אולי נרוויח משהו?”אשה מיעבד רוצה לעבור אל מקום עבודתה בברטעה, אך נדחית. סגר. מישהו מסביר לה שלא נוכל לעזור. שוב העיניים המבקשות עזרה. היא צריכה לפרנס, היא מספרת, והולכת לחפש מישהו שיסכים להסיע אותה הביתה.בעל בית מלאכה לאלומיניום מברטעה מספר שלא נותנים להעביר פרופילים של אלומיניום, וגם לא אלומיניום חתוך לפי מידות, כך שאינו יכול לעמוד בהזמנות העבודה. מגיע החג, ולחג צריך כסף. הוא מספר, שארבעה בתי מלאכה של אלומיניום יש בברטעה, והם נסגרו, כי חל איסור על ההעברה. סגר גם על אלומיניום.חקלאים אינם מורשים לעבור למסיק. “הזיתים נופלים. יש קצת.” אחד מהם מסנן קללה אל עבר מבצעי הפיגוע בחדרה. (הצליח! סוגרים מפרידים ומושלים).מעבר מכוניות 15 -16 מכוניות עומדות בטור המכוניות. הנהגים יוצאים, מגלים את חלקי גופם השונים. לפעמים נדמה שאיש אינו מביט בהם. חיילות המ”צ בודקות בקפדנות. עגבניות נשפכות מארגז אל ארגז. אין להעביר יותר מ-5 חבילות. מישהו מספר שסידור המכוניות המורשות להעביר כמויות מסחריות עבר מן העולם (בינתים). נהגים מעבירים גלוני שמן זית (חמישה בכל פעם) תמורת 30 (או אולי 50 ) ₪, וכך גם ארגזים של ירקות (לא בררנו את מחיר העברה של הירקות). את חלוקת הירקות בין המכוניות עושים במגרש החנייה.מישהו מעביר במכוניתו חבילות עם בגדים. החבילות גדולות לטעמה של הבודקת. יש לי משפחה גדולה הוא טוען באוזניה, ואז היא מגלה שניסה להסתיר חבילה נוספת. הוא “נענש”, ואינו מורשה בכלל לעבור. הוא מחכה. ינסה את מזלו מאוחר יותר. הרופא עובר ברגל, נושא את מכשיריו. כך מהר יותר הוא אומר, וגם פחות משפיל. בצד האחר מישהו מחכה כדי להסיע אותו. 10-18 אנשים בכלוב המעוכבים, שמשפיל גם את המתבונן. הוא מוצל. גם ילד יושב בו עם אביו. גם נשים, אחת מהן חשה ברע. כאשר כבר שקלנו להתקשר החל הטיפול לשחרורם (רישום הפרטים וכו’).כאשר עמדנו לעזוב, הגיעו איש, אשה עם תינוק עטוף בשמיכה, וילד כבן 13. האיש הוכנס אל הכלוב, האשה עם התינוק הורשו לעבור, הילד שנאלץ עכשיו להתמודד לבדו עם כל החבילות והשקיות שהושארו – נראה מבוהל, רוטן ודומע. מרוב כעס וחימה הוא עוד עלול להתפוצץ עלינו. האם מישהו ממתכנני הקרוסלה ניסה לעבור בה? אולי עם תינוק? אולי עם מזוודה? או אולי עם שני צ’מידאנים? השאלה הזו נשאלה מן הסתם אינספור פעמים במחסומים שהקרוסלות עובדות בהם כבר זמן רב.סוף