שקד, ריחן, יום ג’ 20/12/05 , בוקר צופות: יעל י., תמי שי. (מדווחת)07:10 – 09:15 מחסום שקד – אירוע קשה07:10 – המחסום פתוח. שני חיילים עומדים משני צידי המעבר. חייל אחד מתשאל כל תלמיד שעובר לשמו. התלמידים הצעירים עוברים ללא בדיקה. התלמידים הבוגרים מוסרים את שמם ואת מספרם. החייל מנומס, בודק בדף אם המספר מופיע ומורה לתלמיד לעבור. כל זה מתרחש באווירה של שגרה. למחסום מגיע בחור בן 22 עם תעודת זהות. מספרו לא מופיע ברשימה והחייל מורה לו לחזור ולעבור דרך מחסום ריחן. הבחור טוען שהוא תלמיד שלומד מקצוע בג’נין ושבמשך 4 חודשים הוא עובר בשקד. החייל טוען שהם (החיילים) חדשים במחסום, שהוא אינו מופיע ברשימה ושיסדיר את הענין במת”ק. עוד הבחור מסביר לחייל שהוא כבר הסדיר פעמיים את העניין במת”ק, לפתע מגיע חייל נוסף שהיה עד לאותו רגע בבודקה ומתחיל לקלל את הבחור בקללות גסות (שקשה לי לחזור עליהן בכתב). הבחור מתעצבן וצועק חזרה שלא יקלל. תוך שנייה החייל מתחיל לבעוט בבחור בכל הכוח וממשיך לקלל אותו. התלמידים שנכחו במקום התחילו לצעוק ואנחנו ניסינו להרחיק את החייל. הבחור התחיל גם הוא לקלל ונראה שהעניינים יוצאים משליטה. החיילים האחרים ניסו להרגיע את העניינים אבל ניכר היה שהם נבוכים מהמצב. ברור היה שכולנו עדים להתנהגות אלימה של אותו חייל, גזענית ובוטה בצורה קיצונית שלא משתמעת לשתי פנים. החיילים לא ידעו איך להשתלט על “החבר” שלהם.בתוך כל המהומה כנראה שמישהו הצליח להזעיק את האבא של הבחור והוא הגיע למחסום מבוהל. בצעקות הוא ניסה להרחיק את בנו מהמקום. החיילים בסופו של דבר הצליחו להרחיק את החייל המכה, התלמידים עברו והשערים נסגרו.לאחר התקרית הקשה התקשרנו לחטיבה והתלוננו על המקרה. לא נראה שהדבר זיעזע את הפקידה בחטיבה. בעודנו מדברות בטלפון בצדהדרך הופיע החייל המכה לבדו. בתוקפנות שאל מי אנחנו ומה מעשנו. הוא החל לצעוק שהוא כבר תפס 7 מחבלים ושהוא חייל ששומר על ארץ ישראל. לא רצינו לדבר איתו, נכנסנו לרכב והמשכנו למחסום ריחן. color = red> מחסום ריחן 08:30 – הטרמינל נפתח היום שוב. חייל מנומס מסביר לנו איך הטרמינל פועל. ההסבר טכני מאוד עם התייחסות מרובה לפוטנציאל הביטחוני. אפשר כמעט היה לשכוח שזה אנשים שצריכים לעבור את המבוך הסטרילי הזה. מדדנו 6 דקות מרגע שאדם עבר את הקרוסלה הראשונה ועד שראינו אותו יוצא מבדיקת התעודות. כל מה שקורה בפנים – כמו קופסה שחורה. 09:10 – אזרח פלסטיני יוצא מהטרמינל, מסתכל עלינו ואומר: כמה זמן אתם פה? יום יום? ושום דבר לא השתנה ושום דבר לא הצלחתם לעזור.