שקד, ריחן, יום שבת 03.06.06 , בוקר צופות: דליה.ז’, רחל.ח’ (מדווחת). 07:20 – 11:00מחסום שקד חופשת קיץ. הילדים עוברים בבגדים חגיגיים, היום מקבלים תעודות (כך סיפרו לנו). עדויות:* אישה עם דרכון רוסי מבקשת לעבור עם ילדיה מהכפר הסמוך למחסום, טורה, אל מרחב התפר. אין אישור. קרוב המשפחה שמחכה לה, עובר אליה, ושב. * איש מ”הבית הבודד” מזלת זייד (הכפר שכולו פרט לבית אחד נמצא בצד המזרחי של הגדר) רוצה לעבור.”אתה – תעבור רק מריחן!!”.”אני כבר שנה לא הייתי בריחן”.מחכה. מתקשר למת”ק, מבקש את שיעזרו לו . לאחר כ- 10, דקות מורשה לעבור.* ילד שרשאי לעבור אל בית הספר בצד המזרחי של הגדר (גדה) מלווה באביו שאינו רשאי לעבור. האב מבקש את החייל שיאפשר לו ללכת עם הבן. החייל (סמ”ר): “אל תעמיד אותי במצב הזה, אם אני מעביר אותך מה יגידו אלה שלא נתתי להם? איך אתה יודע שאני חדש? טוב אז מהיום, החדשים לא מעבירים. אתה יודע כמה שרוצים לעבור אומרים להם ‘לא’? ת’מבין?” האב: “תעזור לי”. החייל: “נותנים אצבע, לוקחים את כל היד. גם את הילד יכלו לא להעביר מפה!” פונה אלינו: “מה אתם חושבות שאני לא רוצה להיות עכשיו עם החברה שלי? אנחנו שומרים עליכם ו…”הסענו את השנים לריחן ונפרדנו לשלום(?).מחסום ריחן 08:20 נהגים בחנייה המערבית מחכים בקוצר רוח לפועלות מהגדה, שטרם סיימו את תהליך המעבר. מספרים שהשערים נפתחו הבוקר רק ב 07:30.שני נציגי מת”ק יוצאים מהטרמינל, מסבירים שלפי “נוהל שבת” 07:00 היא שעת הפתיחה. אבל “הם התרגלו, כי בשלושת השבועות האחרונים נפתח כאן ב 05:30, בגלל אי-התאמה”.08:30: הלחץ של הולכי הרגל הממתינים למעבר מחוץ לשער הצהוב גדל. כ-30 אנשים מחכים. חם מאוד מאוד. השמש קופחת. השער נעול. המ”צ בבודקה משוחח בטלפון, ועונה לנו: “לא קיבלתי הוראה להעביר”. המת”קניקים: “יש עומס, זה תהליך”. ואכן, 20 דקות עד היציאה, עם חגורת המכנסיים ביד.08:50: השער הצהוב נפתח. עברו שמונה. הקרוסלה ננעלת. צעקות: “אירג’ע, אירג’ע” (אחורה אחורה).עונש: מחזירים את כולם מעבר לשער.אנחנו מתלוננות. המת”קניקים נכנסים אל המ”צ שבבודקה.08:55 נפתח השער, מכניסים 10 ואחריהם 10 נוספים. רופא נשים עם אולטרסאונד נייד לא מחכה עם כולם, הוא עובר בליווי צמוד של קשיש מתנדב צה”ל.רצינו לעבור אל מגרש החנייה הפלסטיני, “סגר” אומר ה ש”ג. חיילת נזעקת מכיוון המגדל: “לא מדברים!” והוא, להגנתו: “אני רק מנסה להרחיק אותם”.עזרנו לסבתא לסחוב שקיות כבדות אל המונית, וגם השקינו אותה בטרם תיפול מעולפת מהחום.מכוניות לכיוון הארץ – לא ראינו. 09:35 עוברים חמישה, עדיין יש כ- 15 מחוץ לשער. ליאור – המ”צ מהבודקה, יוצא עם בקבוק מים ריק. משאיר את הדלת פתוחה, כאילו יצא לרגע …וכך עמדו האנשים מחוץ לשער בחום הכבד ואנשים חדשים נוספים. נשים, תינוקות, זקנים, זקנות. עד השעה 10:40 הרצנו טלפונים אל המת”ק, אל המוקד ההומניטארי ואל החטיבה. בכל מקום הבטיחו ש”יבררו”. אחרי השיחה השנייה – ש”מטפלים”. אחרי השלישית – כנ”ל. השריונאים המאבטחים מספרים לנו שהצוות אוכל ארוחת בוקר, ושגם לחיילים מגיעה שעת ארוחה. החיילות והחיילים היוצאים מארוחת הבוקר, אינם נכנסים לעמדות הבידוק. הם ממשיכים לשוחח ולהשתעשע ועלינו הם כועסים על שאנו מאיצות בהם להתחיל להעביר את הממתינים למעלה משעה בחוץ.10:45 מתחילים להעביר את הממתינים, ביניהם כאלה שחיכו שעה ועשר דקות תחת השמש החזקה. 11:00 עזבנו, לאחר שכמעט כולם היו כבר בדרכם לתוך הטרמינל.