תרקומיה, חברון ודרום הר חברון,יום חמישי 24.5.07, בוקרצופות: חגית ב’, עפרה ב’ (מדווחת)08:00 – 14:00 8:20 – מחסום סנסנהאין אנשים פרט לחיילים.8:30 טנא עומריםנסענו לכיוון הישוב וראינו את החסימה שנעשתה על הכביש לכיוון דהריה וחברון באמצעות תלוליות עפר ענקיות.עלינו לישוב במטרה להגיע למאחז הבלתי חוקי אותו ניתן לראות מכביש 60 שנוסע לכיוון חברון. החיילים מאפשרים את כניסתנו לישוב בלי בדיקה. השער לכיוון המאחז סגורה. ( הכניסה למיוחסים בלבד )8:45 מחסום רמאדין שני חיילים משחקים בצל. מרחוק, בנסיעה אנחנו מבחינות בקבוצה של 5 גברים פלסטינים שעומדים במרחק של כמה עשרות מטרים מהמחסום ואינם ניגשים. נוכחותנו נותנת להם ביטחון כנראה והם מתחילים להתקדם לכיוון המחסום עם עצירתנו. אנחנו מתקרבות למחסום. חיילת מג”ב צועקת לעברנו “בואו הנה”!אנחנו מתעלמות ומתחילות לחזור לכיוון הרכב. החייל מתקרב לעברנו ומבקש לשוחח. אנחנו מודות לו על הפניה המנומסת יותר ומסבירות שעברנו את הגיל בו נותנים לנו פקודות. שני החיילים מנסים להבין מה אנחנו עושות במחסום. ייתכן ואינם מכירים את הארגון. אנחנו נותנות תשובות קצרות וחוזרות לרכב. 9:30 בית הספר לבנותאנחנו עוצרות לכמה רגעים במקום. משוחחות קצת עם נהגי המוניות שמספרים שהצבא מגיע בד”כ בבוקר ואחה”צ וממשיכות הלאה. תותי העץ עדיין לא הבשילו אבל בעוד שבועיים יהיה נפלא להגיע למקום ולזלול.10:10 תרקומיהיום של ביקורי משפחות בכלא. 4 אוטובוסים עומדים בחניה. בירור קצר עם החיילים מעלה שהאנשים הגיעו כבר ב 7:30 אבל עדיין מתעכבים משום שיש אוטובוס אחד עדיין לא עבר את הבדיקות הביטחוניות. 5 אוטובוסים לכלא רמלה כבר יצאו וה 4 הנותרים מחכים לאוטובוס האחרון.וייצאו לכלא קציעות.חגית ואני תוהות מדוע כל כך הרבה אוטובוסים יוצאים באותו יום. מסתבר שלא הצלב האדום הוא שקובע את מועדי הביקורים אלא השב”ס. הנושא שווה בדיקה.המחסום נקי ביותר ( ענת הצליח לך ) והחיילים נראים רגועים למדי. כמה דקות אחרי הגיענו מגיע האוטובוס האחרון.האנשים מתחילים לרדת ומציגים את התעודות והאישורים לאיש הצלב האדום והשוטר הצבאי. חגית מסייעת בסחיבתה של תינוקות שידיה של אמה עמוסות. אחרי בערך 15 אנחנו מתחילות לראות את האנשים עולים לאוטובוס הישראלי לאחר בדיקת הציוד. בשעה 10:45 אנחנו עוזבות את המקום. האוטובוסים עדיין לא יצאו. 11:30 גבעת החרסינהאנחנו נכנסות לאזור שכונת גבעת החרסינה. מפגינות נוכחות. צועדות ברגל עד השער הסגור וחוזרות לרכב. בנסיעה לכיוון חברון אנחנו עדות למעבר גב אל גב של ציוד ( מוטות ברזל לבניה כנראה ) משני צידי הבטונדות שמונעות את המעבר של הרכבים. 12:00 בית המריבההתנחלות המתיישבים והחיילים נמשכת. הציליה הצבאית שודרגה מעט אבל החיילים מעדיפים לשבת בצל הבניין, ממש בכניסה על כסאות. אנחנו מתקדמות לעבר מכונית של TIPH שעומדת מעבר לבטונדות. אחד החיילים קורא לעברנו ודורש שנעצור, אסור לכן לעבור, הוא אומר. אנחנו משיבות שמותר וממשיכות ללכת. הרכב ריק מאדם. ברקע אנחנו שומעות את החיילים מדברים בקשר עם מפקדיהם. אותנו הם עזבו. אנחנו צועדות לעבר הכביש הראשי ומתקדמות לעבר מערת המכפלה על ציר המתפללים. קבוצה גדולה מאוד של אמריקאים יוצאת ממערת המכפלה. אנחנו מגיעות למחסום של מג”ב. בחור צעיר אחד מעוכב. אנחנו שואלות אותו כמה זמן הוא מעוכב. בסביבות חצי שעה. החיילים בעמדה מזלזלים.בלשון המעטה אפשר לתאר את אי האדיבות שלהם – לא אל הפלסטינים ולא אלינו . במהלך ביקורנו בעיר אנו שמות לב לכך שילדים רבים צועדים ברחובות עם כלי מים. אנחנו עושות סיבוב בשכונות העליונות של חברון, מעל תל רומיידה ועוצרות בצומת תרפ”ט. שתי מתנדבות בינ”ל עומדות במקום. אנחנו משוחחות איתן. בנוסף אנחנו פוגשות קבוצה גדולה של CPT שמבקשים לצלם אותנו. מדובר בקבוצה המונה 40 איש מקולרדו. הם מספרים על הרצאה ששמעו מפי רוני המרמן שפתחה את עיניהם, מודים לה ומבקשים שנמסור ד”ש. אנחנו משוחחים קצרות ואח”כ הם ממשיכים לתוך הקסבה. אחד ממלווי הקבוצה ערבי ממזרח ירושלים חוזר חזרה. יחד עם שני אנשים מהקבוצה. כניסתו לא אושרה כיוון שיש לו דרכון ישראל.אירוע נוסף שקרה היה שפגשנו קצת אחרי שמעה לכיוון סנסנה –משאית פלסטינית , עם טרקטור עם כף פלסטיני – שחיילי הג’יפ תפסו אותם . כרגיל – תעודות זהות וכ’ו – רק שהחיילים שמעו שהם שם בגלל ההוראות של הרבש”צ של שמעה – שחררו אותם – יש מקרים שבהם המתנחלים יכולים לעזור לפלסטינים הרבה יותר מאיתנו – הסימביוזה הידועה בין צבא למתנחלים. לסיכום – יום ללא מאורעות מיוחדים שגרת כיבוש מעצבנת ומעיקה – בנופים פסטורליים של הזנחה ולכלוך