6:30 בתחנת הדלק. חייל על גג התחנה, הרחוב ריק. אמרו ברדיו שיש סגר כללי לכבוד פורים.. מעבר למלון אנו רואות איך החומה התקדמה להקיף בתים משלושה עברים ולהשאיר את גבעת מוסקוביץ בצד השני. ג’יפ מג”ב עובר בצפירה וכשהוא ממשיך מעבר לגבעה מגיחים אנשים שהסתתרו בין הבתים ועוברים בריצה. בפישפש ג’יפ מג”ב. חייל אחד עומד על החומה בפינה הימנית ולרגליו עוברים דרך החריץ ילדים לבית הספר. בפתח שבפינה השמאלית החיילים בודקים תעודות לנכנסים. החיילים אומרים שיש סגר ורק מקרים מיוחדים עוברים ותעודות כחולות. בפועל נראה שגם בעלי תעודות פלשתיניות עם אישורים עוברים בבדיקה שטחית. צעירים בעלי תעודות כחולות נרשמים ע”י חייל היושב בג’יפ ותוך מספר דקות ממשיכים. תנועת מוניות ערה. כעבור כחצי שעה חילופי משמרות, חיילי מג”ב במשמרת החדשה שהגיעו בג’יפ מכריזים מיד שלאף אחד אסור לעבור. למה? כי יש סגר ועוצר. אז למה עד הרגע עברו? אנו שואלות. חיילי המשמרת הקודמת מסבירים שהם ממג”ב ירושלים והחדשים ממג”ב אבו –דיס . אז מה, ההוראות בכל פלוגה שונות? אנו אומרות שנתקשר לשאול מה ההוראות ומתחילות להוציא דפים ואז חיילי המשמרת החדשה מתחילים להעביר. הם יותר נוקשים. אחד מהם זכור לנו ממשמרות מימי החומה הנמוכה כאחד עם יד קצרה על רימון הגאז. בעלי כחולות כמו קודם, מספר מקרים מיוחדים ורפואיים עוברים בלי בעיות, האכיפה לגבי תעודות אחרות הדוקה יותר ורק למקרים מיוחדים נותנים. אין מעוכבים. אחרי כ-10 דקות החייל הבודק שואל פתאום: תגיד, יש סגר?.

ב-8:20 אנו מחליטות לנסוע לואדי נאר. במורד הדרך למכונית אנו עדות לתקרית:בכביש נעשות עבודות הנחת צינורות, עובדים מספר פועלים וכלים כבדים ורכב שחונה באלכסון לחסום מעבר תנועה. מגיע טנדר של אבטחה אזרחית, המאבטח (יהודה) יוצא ובגסות פונה לאחד העובדים ומצווה עליו להזיז את הרכב החוסם (ערבי חוסם לו את המעבר! בלתי נסבל) הוא נענה שהכביש סגור בגלל העבודות ושיסע מסביב. הוא מתרגז וצועק עליו תוך כדי דחיפות אלימות והעובד הודף אותו עונה לו בשקט ובבטחון שהוא לא יפתח לו את הדרך, שיש לו את כל האישורים לעבוד כך, ושהצבא אישר לו. בשלב הזה המאבטח שולף אקדח ומבטיח לבחור שעוד ישב במאסר. אנו עומדות קרוב מאוד ומתערבות. המאבטח מחזיר את האקדח לנרתיק אך ממשיך לאיים בגסות. הוא מתקשר לניידת מג”ב תוך כדי שמנסה לגייס אותנו לגירסה שהעובד התנפל עליו (“ראיתם”). אנו אומרות שראינו בדיוק להיפך ואז הוא אומר שאין לנו בכלל אישור להיות כאן, ושאנחנו בכלל “איתם” וכו’.מגיעים שני ג’יפים של מג”ב חלק מן החיילים מוכר לנו. המאבטח טוען שהעובד תקף אותו. אנו אומרות שראינו היטב ומקרוב וחד ממשמעית שהמאבטח הוא התוקפן ושהוא שלף אקדח. המאבטח אמר ש-30 ערבים תקפו אותו! (טענה מגוחכת בהתחשב בכך ב שהיו רק פועלים ספורים). החיילים אמרו לנו לא להתערב אבל הבינו שהסיפור מופרך. המפקד לקח את השניים הצידה והבהיר למאבטח שהכביש חסום ברשות. העובד הסכים להזיז רגע את הרכב החוסם והמאבטח נסע. העובד וחבריו הפגינו כל העת שקט ובטחון עצמי. המפקד ניטרל את המצב ביעילות, המאבטח הוא טיפוס מסוכן לציבור עם פיוז קצר ואקדח בחגורה. אין לדעת איך כל זה היה מסתיים בדרך צדדית הרחק מן העין. מכיוון שהאירוע הסתיים בשלום לא לקחנו את מספר הרכב והצטערנו על כך, היה רצוי אולי להתלונן עליו למען המקרים הבאים.עזבנו ב- 9:00 , לא הגענו לואדי נאר.