בערב פסח קיבלנו קריאת SOS  מידידנו ח’ על כך שהמצב של נפוז דאדואה וילדיה באום רוקבה הפך קריטי בעקבות הריסות של 4 בתים סמוכים במכה אחת.  בבוקר שלמחרת ההריסות, הגיעו כוחות ישראליים מלווים בדחפור אל פתח החצר החיצונית של ביתה של נפוז וחיילים נכנסו למקום בו בניה שוטפים מכוניות. נפוז חשבה שהגיעו להרוס את ביתה, נתקפה פאניקה, העירה את שבעת ילדיה וכולם עמדו בחצר אחוזי הלם וייאוש. למרבה המזל, הדחפור עלה ברחוב העולה לכניסה הצפונית לאפרת, והחל לחרוש את האדמה לצורך הקמה אפשרית של מוצב צבאי המשקיף על אום רוקבה.

על הסאגה הקשה של צווי ההריסה, העתירות, ופסיקת בג”צ לאפשר את  ההריסה המינהלית, תוך התעלמות מכל השיקולים ההומניטריים תוכלו לקרוא במסמך שפרסמנו  בנובמבר 2023: ללא צדק וללא רחמים -סיפורם שובר הלב של נפוז דאדואה ושבעת ילדיה

נפוז המבוהלת, שאך לפני כמה חודשים התאלמנה, פנתה לכל מי שיכול להפעיל  לחץ על הרשויות הישראליות /המינהל האזרחי להימנע מהריסת הבית. כידוע את המינהל האזרחי שסמוטריץ’ מנהל איננו יכולות להשיג, הוא ניתק כל קשר עם ארגוני השלום. כל הקשרים הזרים שניסינו, כולל שיחה של חנה עם ידידה אמריקנית הממונה על צוות מתאם של הממשל הקודם הבהירו לנו שגם מחו”ל לא תבוא  התערבות.

בעקבות הקריאה נסענו בדחיפות לבקר את נפוז ולראות במו עינינו מה מתבצע בשטח. הגענו בכביש 60, שהעבודות להרחבתו נמשכות למרות חול המועד – פועלים רבים בונים ידנית את קירות התמך הדקורטיביות מאבן ירושלמית/חברונית והבולדוזרים עובדים במלוא המרץ. במחסום נשאש, הכניסה היחידה כעת לאזור בית לחם ממערב, לא הייתה תנועה רבה.

עלינו ברכב וצפינו בעבודות הקמת המוצב החדש, אך לא יכולנו לצלם. נפוז קיבלה אותנו בהתרגשות רבה ושמחה על כל המצרכים והשוקולדים שהבאנו. רק שתי בנות היו בבית (השאר הלכו ברגל לבית הספר באל חאדר). היא כיבדה אותנו בתה, קפה, ומאפים ביתיים, וסיפרה על כל מה שעבר עליהם בשבוע שעבר, על החרדות והחששות הכבדים מכל יום חדש שמגיע מעתיד מאיים ולא ידוע. היא אמרה שהשמועה מספרת שההריסות הן גם לצורך הכשרת כביש ישיר חדש שיחבר את הכניסה הצפונית לאפרת עם כביש 60 תוך עקיפת הכביש הקיים מצומת נשאש. הכביש הישיר יעבור דרך מטעי זיתים פלסטינים פרטיים. ניסינו לעודד אותה שאולי כך לא יעברו המתנחלים כל הזמן ליד הבית, ותפחת הסכנה שידרסו את העז שנותרה אחרי שנדרס התיש שלהם בידי מתנחל שיכור שאפילו לא עצר בנסיעתו.

נפוז גילתה לנו שבת ה-17 שנשארה בבית התארסה לאחרונה לבן דודה מהכפר דורא (בן הדוד מאשתו הראשונה של אביה), ומיד הפסיקה את לימודיה (אחותה בת ה-18 לומדת לקראת מבחני הבגרות של הרשות הפלסטינית). הצטערנו לשמוע על הפסקת הלימודים ועל נישואי הקרובים, אך הנערה והאם מרוצות מהמעבר שלה לדורא, שם תחיה בביטחון יחסי בבית מסודר, ללא פחד מהריסות. הדבר מקל גם על המשפחה, המתפרנסת בקושי מקצבה קטנה, צדקה ושטיפת מכוניות אקראית בידי הבנים.  העובדה ש-6 נשים ושני בנים מתחת לגיל 14 גרים לבד היא מצב לא מקובל ולא מכובד בחברה הפלסטינית, וכדי להפוך את העניין לקביל יותר, עבר בן דוד אחר מדורא להתגורר בחצר החיצונית. גם זה לא פשוט.

ממש לפני שעזבנו, הודיעו לנפוז שבן הדוד המתגורר אצלם כשומר המשפחה נורה בבטנו בידי חיילים באל חאדר והועבר לבית חולים בבית לחם. הסיבה לא ידועה. הוא השתחרר למחרת ומרגיש טוב.