מחסום ענבתא + בית איבא, יום שלישי 18.5.04, אחה”צ משקיפות: אלה ה. עדה ר. אילנה ק. (מדווחת) ענבתא – 14:15 – המראה היה מוזר: לרוחב הדרך מחסום נעול שמונע מעבר כלי רכב אל טול כארם וממנה, אין חיילים. משני עברי המחסום פעילות ערה של אוטובוסים ומוניות. התברר שזו “התחנה הסופית” של קו האוטובוס היוצא מבית איבא לטול כארם. כאן הוא מוריד את נוסעיו, החוצים את המחסום, ועולים על אוטובוס חדש או מונית המסיעים אותם את הקטע הבא עד לטול כארם. כמובן שהסידור הזה מכפיל את הוצאות הנסיעה עבור הפלסטינים. מכאן המשכנו לנסוע בדרך הראשית לשכם שאסורה עתה על הפלסטינים שאין בידיהם אישור מיוחד. היציאה לכביש מהכפרים לאורך הדרך חסומה. נתקלנו במחסום פתע של צבא בצומת המשתלה לפני דיר שרף, אך לא ראינו מעוכבים. 14:30 – בית איבא מעט אנשים במחסום מכל צד (עוברים בזריזות) ו- 9 מעוכבים. המבוקשים חיכו בין 15 דקות לשעתיים, אך לא ששו לדבר איתנו כאשר ניסינו לברר איתם את המצב. במחסום עצמו – הפתעה: בבואנו, החיילים היו עסוקים בפריסת רשתות הסוואה משני צידי המחסום, המערבי והמזרחי, כדי ליצור צל לפלסטינים. כמו כן, הם העמידו בכל צד עוקב מים . עד מהרה התברר כי אלה מילואימניקים, ועבודתם במחסום העידה על איכותם: הפלסטינים נבדקו והועברו בשקט, בלי לחץ, בקבוצות של 5 מצד מערב, ו-2 מצד מזרח, במקום השיטה הידועה של גערות “וואחד!” “וואחד!” ה”ואחד” . מפקד המחסום, סרן ג’, דובר ערבית (לא שוטפת), עשה מאמץ לתמרן בין הנהלים לבין המציאו, למשל נפגע תאונת דרכים שצריך היה להיכנס ולצאת לשכם לבית החולים, בלי הניירת המתאימה. היחיד שקילקל את השורה היה מיודענו עופר מהמת”ק. לאחר שבבוקר גילה “התחשבות” ונתן לעבור לצעיר שליווה את אשתו לביקור אצל רופא, אחר הצהרים הוא הכריז שהבעל “שקרן”. התברר כי בדרך חזרה הבחור לא הציג אישור על ביקור אצל רופא, כי לטענתו הרופא לא היה. הצעיר הוכח על שקרנותו, ונשלח לחכות לבדיקה הרגילה, בעוד אשתו “מתייבשת” מהעבר השני של המחסום. לא עזרו כל ניסיונות השכנוע לבטל את רוע הגזרה.בשל חוסר המעש בבית איבא, החלטנו לבדוק את מחסום קרני שומרון. (גם שם לא היה לחץ. היו 5 רכבים מוחרמים לארבעה ימים בשל נסיעה בכבישים ללא אישור. בדרך לצומת ג’ית נתקלנו במחסומון פתע של משטרה וצבא שבדקו רשיונות נסיעה (שמנו חגורות). בצומת ג’ית ובעזון לא היו מחסומים.