אירתח, ג’בארה, א-ראס וענבתא, יום שני 19.6.06, בוקר משקיפות: אסנת ר., נעמי ל., רוני ש. (מדווחות נעמי ורוני).06.40 אירתח.מעט פועלים ברחבה ומעט מכוניות קבלנים. נמסר על ידי מאבטח כי המחסום נפתח ב 4 ורבע, ונסגר ב 19.00 .07.10 ג’בארה.במרכז, לפני שפונים לכפר, מחסום ארעי עם דוקרנים של המשטרה הצבאית. דרכו עברו כל אלה שהגיעו מישראל. החיילים נפנפו לנו לשלום, ואיפשרו את עלייתנו לכפר ללא בעיות. הגענו לשער הילדים (שער 753) . נראו המוני פועלים (כ 150) נשים וגברים. האווירה מתוחה.שני חיילים שלא נענו לברכת “בוקר טוב” שלנו צעקו ולא איפשרו שום מעבר. וזאת אחרי שהוראה להסתדר בשורות לא נענתה.על כביש הביטחון עמד האמר ואנשיו לא התערבו בנעשה. כיוון שהחיילים סרבו לדבר איתנו, והמראה היה כלפני התפוצצות, טלפנו למג”ד שהבטיח לטפל בעניין. בשלב זה יצאו החיילים מההאמר והחלו בצעקות לאפשר מעבר לפועלות ואחר כך לפועלים. פעולים רבים נשלחו חזרה בטענה שהתסריך לא מתאים לשער זה, למרות שבעבר עברו בשער זה אל אדמותיהם בג’בארה.בינתיים הגיע האמר נוסף, שכנראה נשלח על ידי המגד, ובו קצין וחיילים. החיילים היו תוקפנים כלפינו (מילולית). פלסטיני שרצה לגשת לקצין – נדחף פיזית וקולל על ידי חייל, שאחר כך ננזף באריכות על ידי הקצין. הפלסטיני התרגז מאד. חזרנו דרך הכפר והמשכנו לענבתא.08.30 ענבתא.מקדם את פנינו תור ארוך של מכוניות. תלונות קשות על אטיות החיילים וחוסר התחשבות. נאמר שאין הגבלות על כניסה לענבתא, כולל ערבים ישראלים. ביציאה הבדיקה יותר יסודית, אך ניתן לכולם לצאת. אין בידול. תושבי ג’נין והכפרים מסביב באים למחסום. לכן יש תנועה כבדה, המכבידה על החיילים ועל הפלסטינים כאחד.התור לתוך ענבתא התקצר, אך לעומת זאת, התור מענבתא לשכם נשאר ארוך ועוד התארך.בדרכנו חזרה מבית איבא, לאחר כשעה וחצי, עדיין נראה תור ארוך עד לצומת לכיוון ענבתא.המשכנו למחסומי שכם.