אל ג’יב (גבעת זאב), עטרות, קלנדיה, יום ה’ 1.9.11, אחה”צ
היום האחרון של עיד אל פיטר
נכנסנו לשכונה העצובה שבשולי רמות, אזור שהיה שייך בעבר לבית אכסא, בתקווה לפגוש את ידידתנו דוברת העברית, ילידת אבו גוש. כבר אין כניסה נפרדת לדירה שלה ושל בעלה ופגשנו את גיסה, המורה, ואת חמותה בשעה שהיא הייתה ספונה בחדרה, מניקה את בתה התינוקת. זכרנו כיצד התלבשה בתלבושת המסורתית הצנועה לקראת בואו לביקור של גיסה, בפעם הקודמת שהיינו פה. אחת התלונות של הגיס, שהוא בעל מכונית, הייתה שמעט בעלי המכוניות מהשכונה אינם מורשים לעבור לשטחים דרך מחסום גבעת זאב, כפי שמורשים לעשות זאת תושבי נבי סמואל וג'יב. עליהם לעבור במחסום קלנדיה, דבר הגוזל מהם לפעמים עד שעתיים ברצונם לבקר אצל קרוביהם בבית אכסא, מרחק הליכה ברגל. לעתים גם לא מרשים להם לעבור ברגל, הכל תלוי במצב הרוח של החיילים. הם שאלו אם יש באפשרותנו 'לעשות משהו' בכדי לעזור להם להגיע למשפחותיהם ולבתי הספר שלהם. גם בעיית הביטוח הלאומי, עליה סיפרו לנו בפעם הקודמת, לא נפתרה והם פוחדים מאד שמעט האדמה שנותרה להם תוחרם לטובת הרחבתו של הכביש הראשי, שעל פי התכניות עומד לעבור דרך חדר המגורים שלהם. כמו בעבר, עד שקיבלו תעודות כחולות, הם נעזרים בשירותיה של עורכת הדין לאה צמל.
מחסום גבעת זאב (אל-ג'יב) היה ריק כתמיד.
לאורך הכביש המוביל למחסום קלנדיה חנו מכוניות רבות וצפינו במפגשים מרגשים של משפחות; מבוגרים וילדים לבושים בבגדי חג. טור המכוניות שהגיע למחסום מצפון היה ארוך מאד. מסתבר שהפלשתינאים אזרחי ישראל מחכים לקרוביהם מהגדה המערבית שהיו בני מזל וקיבלו אישורי כניסהלירושלים, בכדי להסיעם לחגוג ביפו או על שפת הים. לרוע המזל זמן ההמתנה במעבר קלנדיה ארך למעלה משעתיים. דיברנו עם נהג של מיניבוס שאמור להסיע קבוצת שחקני כדור יד לתחרות בתל-אביב. זה עתה נאמר לו שאחרי שכבר חיכה שעה וחצי יהיה עליו לחכות עוד כשעה לפני שחברי הקבוצה יצאו. הוא זעם על בזבוז הזמן.
אחרי שהתברר לנו שאם נצטרף לתור העוברים יהיה עלינו לחכות שעתיים לפני שנוכל לצאת, החלטנו לא להיכנס למחסום, הסתובבנו ונסענו.
הסתכלנו על הבניה החדשה בעטרות ועל הגינון לאורך הכבישים הרחבים. שלט בכניסה הודיע כי מי שאין בידו אישור כניסה בתוקף לא יוכל להיכנס לאזור התעשייה.
מחסום אל-ג'יב / גבעת זאב (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום אל ג'יב/גבעת זאב(ירושלים)
מוצב על גדר ההפרדה, מערבית למובלעת אל-ג'יב. המחסום מאויש בקביעות על-ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות. אסור מעבר לשני הכיוונים (כניסהויציאה ממובלעת ביר נבאללה) גם לבעלי תעודות כחולות וכמובן לבעלי תעודות פלסטיניות - למעט תושבי שכונת אל-ח'לאילה של הכפר אל-ג'יב, תושבים מאל-ג'יב שבבעלותם אדמות בצדה המערבי של הגדר, תושבי א-נבי סמואיל, שזוהי דרך הגישה היחידה שלהם לרמאללה ולכפרים שבצפון-מערב ירושלים, וכן פלסטינים בעלי היתר לעבודה בהתנחלות גבעת זאב ועובדי או"ם העוברים בכלי רכב של האו"ם.
מאז 7.10.23 אין במחסום מעבר פועלים פלסטינים בעלי היתר עבודה, וכל המעבר הוא על פי רשימות. המחסום נראה כמו יעד מבוצר, סכנת ירי למי שמתקרב.(מעודכן לינואר 2024)
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-
עטרות (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עֲטָרוֹת היה מושב עובדים שחרב במלחמת העצמאות, במקום בו עומד כיום הכפר הערבי קלנדיה, באזור הדרום-מערבי של שדה התעופה עטרות שנבנה בידי המנדט הבריטי. לאחר 1967 הוקם בסמוך אזור התעשייה עטרות, ועד השלמת החומה ממחסום קלנדיה עד כביש 443 היה במקום מחסום. כיום מתוכננת בנייה של שכונה יהודית חדשה על אזור שדה התעופה הישן.
-