“בין כל החסימות, אני מרגיש כל יום יותר ויותר כמו חיה”. ואנחנו מוסיפות: חיה לכודה.

•  במחסום קלנדיה ובמחסום בית לחם החלו לבדוק את הכרטיסים המגנטיים של החוזרים מישראל, כדי לוודא שאינם נשארים בירושלים מעבר להיתר היומי. זה היה החלום הרטוב של המינהל האזרחי מאז נפתחו “המעברים” – צמצום למינימום של השהייה בישראל, אפילו אם פועל בניין צריך לנסוע כל שחר מחברון עד תל אביב ובחזרה הבייתה לפנות ערב. וכך חוזר חלילה כל השבוע.
• מחסום ג’בע/ליל סגור בבוקר בשעות העומס, עד שכל המתנחלים עוברים ליעדיהם;

9:30 אל חאדר, בית משפחת דאדואה – נפגשנו עם נפוז, אם המשפחה, עם חאמד, נציג  AMOS  (ארגון צדקה בריטי המסייע לפלסטינים) ועם קבלן השיפוץ שנעשה בבית המשפחה. הילדים היו בבית הספר. הכניסה לאל חאדר נחסמה לרכב בתחילת המלחמה, ולכן הילדים הולכים ברגל קילומטרים רבים. הערב מתחיל הרמדאן והבאנו מתוקים וקצת כסף לקניית אוכל.
האווירה כבדה – נפוז מצפה בחרדה ל-16.3.24 שנקבע כמועד שאחריו כל יום יכולה להתרחש ההריסה. המסלול המשפטי מוצה בפסיקת בג”צ לפני 4 חודשים (הרכב ימני ביותר),  ואנחנו מטכסים עצה איך עוד אפשר למחות לפני או אפילו ביום ההריסה, ומה עומד לקרות אם יהרסו.
מנכ”ל AMOS מגיע לביקור בשבוע הבא ונשתדל לפגוש אותו בבית דאדואה. אין לנו ציפיות רבות להתערבות שלו, אף כי השיפוץ שמימן הארגון בשנת 2023 היה הימור יקר, שנועד לספק למשפחה איכות חיים משופרת במסגרת המבנה הקיים. הארגון בעל ההשפעה הגדולה בבריטניה עוסק היום בהתרמות גדולות לפליטי עזה, ואפילו לא ענה לפניותינו לנסות לדחות בלחץ דיפלומטי את הגזירה לזמנים יותר אמפתיים. מהו גורל משפחה בבית אחד בפאתי בית לחם מול שכונות שלמות הרוסות לחלוטין בעזה.
חאמד, איש אציל, הפועל גם במסאפר יטא מטעם האו”ם, מבטיח לנפוז שאם יהרסו את הבית, הוא יעמיד בחצר קרוואן או שניים. הוא מציע למרבית הפתעתנו, שניצור קשר עם פעיל זכויות אדם מגוש עציון שאולי יש לו קשרים טובים ויוכל לעזור במחאה.
אנחנו מהקבוצה הירושלמית וכל מי שיצטרף, נגיע, אם נדע מראש, כדי להפגין ביום ההריסה.

10:30  אל ולג’ה – חאמד מוביל אותנו לאל ולג’ה, לאחד הבתים שנהרסו במפתיע בזמן המלחמה בתוך השטח המוניציפלי של ירושלים. עיריית ירושלים סירבה להכליל את 6 הבתים האלה בהצעת תוכנית המתאר שמכינים התושבים בעזרת ארגון “במקום” ו”עיר עמים” לשכונה הירושלמית של וולאג’ה. התכנית הזאת עדיין לא נדונה בבית המשפט ולכן הוקפאו צווי ההריסה ל-36 בתים נוספים וכך הם מוגנים בינתיים.
הייתה חוויה מטלטלת, כי את המשפחה ואת ביתה ראינו (נתניה, קלייר ואני) בסיור מחאה שערך אביב טרטרסקי לפני עשרה חודשים במקום. בית פשוט, קומה אחת ללא ציפוי אבן. זוכרת איפה ישבתי אז, ואת האישה היפה והילדים הצמודים אליה, כל זמן שהאבא סיפר לקבוצה על הבית שבנה ב-2017 בנחלת המשפחה, על הקנסות הגדולים שהוטלו עליו ב-2020 בתחילת המאבק המשפטי, ועל צו ההריסה החדש שהגיע במאי 2023. היום נותר רק לצלם את ההריסות. וכדי לפנותן היה צריך לגייס כסף.

אנחנו יושבות בבית ההורים ערב הרמדאן 2024, האבא מספר על ההודעה המבוהלת מאשתו כשהיה בעבודה, שההורסים מטעם העירייה הגיעו במפתיע והודיעו שתוך 5 דקות מתחילים להרוס. האימה של הילדים, העובדה שיכלו להציל בזמן שנותר רק את הסלון והטלוויזיה וכל השאר הלך, והילדים ממשיכים כל הזמן לחפש דברים בין ערימות האבנים. את הקנסות מ-2020 הוא ממשיך לשלם עד 2025.  למזלם, חאמד ו-AMOS מטפלים בבתים שנהרסו ולא מתייאשים.

רמדאן כרים, אל קודס. בתקווה לימים של חופש תנועה, ללא פחד מהריסת חיי בני אדם וביתם וחופש פולחן דתי לכ ו ל ם.