כרגיל הגענו עם בוקר לבקעה לנוכחות מגינה ולליווי רועים.
שבת  – יום שקט בד”כ בבוקר, אבל הדברים  והמתחים רוחשים מתחת לפני הקרקע.
ליווינו את ש’ מקהילת אל-פאריסייה אחמייר, חצינו אתו את כביש  578 ממערב למזרח  וחשבנו להגיע לשדה החכור שלו עם שלף קלחי התירס. ש’ נשאר בצד המזרחי  בשדה קרוב  לכביש.  הוא הצביע לעבר הגבעה והראה לנו את  עדר המתנחל גלעד מרחוק שהלך והתקרב לשדה הנ”ל. הוא חשש, ככל שאמר, מפני עימות עם המתנחל והעדיף   להישאר  בשדה חרולים דל עשב וקלוריות: גם שילם ממיטב כספו עבור חכירת השדה, וגם נתן אוכל דל לכבשים. אחרי שעתיים וחצי החליט לחצות את הכביש חזרה לכיוון ביתו, כי הכבשים היו צמאות. המתנחלים קטעו את הצינורות שמהם השקה את עדרו מספר שבועות קודם ולכן לא היו מים בשדות המזרחיים. ש’ הוסיף וביקש אותנו להישאר גם בחלקו המערבי של הכביש קרוב לביתו, כי חשש שהמתנחל יחצה ויתנכל לו. הוא סיפר לנו שיומיים קודם הגיעו מתנחלים לקהילה שלהם בלילה ורססו בגז פלפל את בנו הבכור שיצא לקראתם.
נשארנו לעוד כחצי שעה, אך היינו חייבים לעבור לרועה הבא פ’ בעין אל חילווה. שם ליווינו אותו וירדנו אתו אל המעיין ולשדה עם העשב הירוק שצמח בשוליו . גם כאן שאלתי את פ’ איך פתאום גילה את אוצר העשב הירוק והוא ענה: “הרבש”צ של משכיות בעבר היה מגיע לכאן” באחרונה כנראה הוא מטריד פחות, ופ’ מנצל זאת ופרותיו מעט משמינות מאוכל ירוק והנאה.

המלווים האחרים ליוו בברדלה חקלאי, הזקוק לליווי בעת פתיחת ברזי אדמות הגידולים שלו. המלווים עזרו לו בקטיף הפלפלים החריפים. פועלים, תושבי הכפר, חוששים מהמתנחלים שהתיישבו במאחז האלים שהוקם לפני כחצי שנה ליד הכפר.  המלווים  חזרו לאל-פארסייה עם שקית מלאת פלפלים חריפים, לקחו מעט לטובת האשכנזים שבינינו, וחלקו לתושבי אל-פארסייה האוהבים אוכל מתובל וחריף.
ובעין א-סכות – המרעה בדרך חדשה שא’ פרץ להגיע לשדות השלף בלי לחצות את כביש 90  עבר בשקט. הכבשים הושקו באמצעות מיכל מים – ושם לא היה באותו יום כל איום סמוי מהעין.
הצוות שלוו את פ’ סיים  את המרעה והצוות של ברדלה את ליווי  מ’ החקלאי וכל המלווים באו לשבת ולנוח תחת העץ היחיד הגדול  באל-פארסייה  שם נושבת רוח קרירה מעט. נהלנו שיחות על הא ודא בשיא חום היום עם כוסות  תה חם וקפה  שהתושבים הביאו לנו מפעם לפעם.
אבל המתנחלים לא נחים ממלאכתם אלא למנוחת בוקר  שבת קודש ופועלים גם בגלוי.
ב14.00 קבלנו קריאה מש’ לבוא מהר לאל-פאריסייה אחמייר – המתנחלים מסתובבים סביב ביתו! נסענו במהירות אליו. ראינו 7 נערים וצעירים ביניהם המתנחל גלעד מיודענו מטנא ירוק שהנהיג אותם. כשהגענו הם עזבו את שטח ביתו. ש’ סיפר שהם הסתובבו בחצר הבית, נכנסו לרגע לתוך המאהל, שהו ליד הדיר וצלמו כל הזמן. האם הכנה לקראת גניבת כבשים?

משם עברו לבית התושב השני – מ’, וישבו שם מתחת לעץ  שופע ענפים כמחצית השעה כשאנחנו משגיחים שלא יתקרבו לביתו של מ’. אחרי חצי שעה יצאו המתנחלים  והלכו  לעבר הכביש. חשבנו שהם הולכים להציק ל רועים בעין עין א-סכות ונסענו לשם – אך הם לא הגיעו. הסתפקו במלאכה לאותו יום!
ובאותה שעה, שני מלווים שהגיעו למשמרת אחה”צ, הצטרפו שוב לפ’ להשקיית הפרות ממימי הנחל והכל כמעט זרם על מי מנוחות. לפתע צץ המתנחל בנצי חמוש ברובה  עם חבריו במעיין. לרגע כשהמלווים הסירו עינם מהרועים, בנצי בא והיכה את פ’ בראשו בקת הרובה. הכאב היה חד אך עבר תוך 10 דקות – אין רגע דל…
ומשנגמרה משמרת הצהרים, נסעו מלווי משמרת אחה”צ הביתה  והגיעה משמרת הלילה. הלילה עבר בשקט בעין אל-חילווה בעין א-סכות  ובאל-פארסייה, אך כשהתעוררו המלווים שישנו באל-פארסייה גילו שבלילה ביקרו בשקט בשקט מתנחלים וחתכו את צינורות המים ליד בית ל’ והקהילה נותקה מאספקת  מים ליום שלם. הוחלט שמעתה הנוכחות המגינה תשולב בשמירה של תושבי המקום עם המלווים.
אין רגע דל  בכל שעות היום והלילה.