04:45 מחסום ארתאח
שמענו תלונות רבות מפועלים פלסטינים על המעבר בימי שישי. בימי שישי המתקן נפתח שעה מאוחר יותר, ב 05:00. דוח קודם על ארתאח ביום שישי נכתב בידי סנאית ב 21 במאי 2010. באנו שוב כדי לוודא שהמראות הקשים שראינו בסוף חודש מאי אינם חריגים.  ככלל, מספר האנשים שהגיעו לכאן הבוקר נראה דומה למה שראינו באותו יום שישי בסוף מאי. תור צפוף מאוד, קשה מאוד להעריך את מספרם של העומדים בתור, להערכתנו יש כאן מעל אלף איש, עומדים דחוקים במסלול הכניסה למתקן, בואכה הקרוסלות, מסלול שמתוות גדרות גבוהות מגובה אדם. עומדים ממש זה על זה. אפשר לראות לפעמים מישהו מטפס על הגדר כי אין לו היכן לעמוד. במקרה כזה חבריו דוחפים את העומדים לידם כדי לפנות מעט מקום. לנשים סודר מקום ליד שער צדדי סמוך לקרוסלות. את השער פותח מעט לפני 05:00 פלסטיני-ישראלי שמועסק במתקן. חלקן יושבות על הקרקע.
בתמונה התור משעה מאוחרת יותר, 05:30, אחרי שעלה האור. כבר מעט פחות דחוק בשעה זו. 
ב 5:03 נפתח המתקן. הקרוסלות נעות עד שלמרווח שבינן לבין גלאי המתכות בכניסה למתקן מוכנסים  כשלושים איש, אז הן ננעלות. כמה אנשים ינעלו בתוכן. 

מהכריזה אפשר לשמוע את הבודק "ארג'ע לוורה (חזרו לאחור)", "וואחד וואחד (אחד אחד)" "הכל תוציאו, הכל. את הטונה, את החומוס, זיתים, הכל". נראה כי היום הבידוק מהיר יותר. אמנם כמו באותו יום שישי בסוף מאי, גם היום עבדו שלש עמדות בדיקה (אחת מהן עבור נשים וגברים מבוגרים) אבל היום לא עצרו את התור לעיתים תכופות, כפי שעשו אז.
ב 06:15 כבר התקצר התור מאוד. אז גם השתתקו הצעקות ששמענו מתוך המתקן מרגע שנפתח לבידוק פועלים.
אישה אחת מספרת: היא מארתאח, בת 67 (!), עובדת בחקלאות. השבוע קטפה בעיקר פלפלים. עוברת כאן כל יום. מגיעה כשעה לפני פתיחת המתקן כדי לתפוס מקום. אני זוכרת אותה מביקורים קודמים כאן, יש להמקום קבוע, ליד הקרוסלה הקרובה ביותר לגדר לידה אנחנו עומדות. היא יושבת תמיד כפופה, נשענת על המתכת, קמה רק כשמושמעת ההודעה בכריזה על פתיחתו הקרבה של המתקן. היום היא יצאה מהמתקן כשאצבעות שתי ידיה זבות דם. היא מספרת כי בשל הדוחק היא נלחצה אל הגדר.
גבר משכם מספר שהוא לא מסוגל לעבור כאן כל יום. הוא פועל בניין, רצף, עובד בבתים שעדיין נמצאים בהליכי בנייה ונשאר לישון בהם מיום ראשון עד יום חמישי בערב "בלי חלונות בלי דלתות". מג"ב מבקרים אותו כל לילה, בערך ב 1:00.
גבר אחר רואה את המצלמה שלי וניגש לבקש שלא נכתוב שהם עומדים בתור כמו בלול עופות או כמו בקר. הוא קרא את הרשימה של עמירה הס שפורסמה השבוע בהארץ, שם היא מתייחסת לגדרות בקלנדיה וכותבת שהמקום נראה כמו לול עופות. הוא נעלב. אמרתי לו שמטרתה של עמירה היתה לצייר עבור הקורא את המחסום, להראות כיצד רומסת ישראל את כבודם של בני אדם. הוא אומר שהוא מבין ובכל זאת – נבוך. אשתו שנשארת בכפר לא רואה את המחסום.         
שני פועלים מחכים ליד שער הכניסה למתקן מכיוון ישראל. הם הגיעו מעט לפני חמש (אנחנו פגשנו אותם ב 05:10). הם עבדו כל הלילה, הניחו צינורות ביוב בכמה רחובות ראשיים בנתניה, ועכשיו הם רוצים לחזור הביתה. אבל בשעות אלו המעבר במתקן רק בכיוון ישראל. והם מחכים. בסבלנות ובשתיקה מעוררות התפלאות בשעה זו של הבוקר ואחרי שעבדו כל הלילה.
פניתי למאבטח במגרש החניה, לוודא שבמתקן יודעים שהם שם (התשובה היתה שכן) גלילה זיהתה חלון פתוח וניסתה ליצור קשר עם הפנים שנגלו מהחלון, רגע נדיר בתולדות מתקן הבידוק בארתאח, כבר שנה שאני באה לכאן ולא ראיתי פנים בחלונות אפילו פעם אחת. החלון נסגר על פניה. נהג המונית שחיכה להם מהצד השני כבר ויתר ונסע.
רק ב 6:10 ניתן להם לעבור. ולמה בעצם – הרי אלה לא הפלסטינים הראשונים וודאי לא האחרונים, שחוזרים לגדה בבוקר. הם עובדים באותן מלאכות שכדי לא להפריע את מנוחתנו יש לעשותן בלילות.  
המתקן בארתאח נסגר ב 13:00 בימי שישי. כך שביום העבודה הקצר הזה ההגעה לעבודה גוזלת זמן רב יותר מהעבודה עצמה. רבים מתלוננים שיום שישי העבודה איננה משתלמת אבל הם מחויבים כלפי המעסיקים. חלק מהגברים חוזרים מאוחר יותר ועוברים דרך מחסום התאנים.   
עזבנו את ארתאח ב 06:30. 

 06:45 מחסום חבלה
מראות רגילים. כשהגענו קבוצה של פועלים מחכים מעברו המרוחק יותר של המחסום, בדרכם מחבלה פנימה לישראל, רק מעטים עוברים בשעה זו בכיוון השני. כמה דקות אחרי שהגענו נפתח המחסום לתנועה. חלק מהפועלים עובדים במשתלות הסמוכות, אחרים באדמות שלהם שנמצאות מעבר לגדר ההפרדה. ביום שישי עוברות כאן גם משפחות בדרכן לתפילת יום שישי בירושלים.
בתמונה משמאל אחת המשפחות: אמא ושלושת ילדיה, לבנים הגדולים ילקוטים קטנים על הגב, חוזרת לחבלה. 
עזבנו ב 07:35.