קלקיליה 06:50-07:10 –
אין תורים. סגן י' [יניב] מציג את עצמו בחביבות. מכוניות נכנסות ויוצאות בלי בדיקה. צעיר שעומד ליד נהגי המוניות מוציא קיטור. חמש דקות לפני שבאנו, הוא אומר, נכנסו שתי מכוניות צבאיות לקחת אנשים. הם יורים, "ככה זה, הצבא נכנס כל יום, הורג, הורג, אנשים, ילדים, ולא אכפת להם". הוא עצמו מחכה בחוץ "כדי שלא יהרגו אותי".  

עזון הכניסה מכביש 55 חסומה כרגיל. אין רכב צבאי.  

ענבתא 08:45-09:10  (בחזרה מבית איבא)  – תור המכוניות מכיוון טול כרם אמנם נראה ארוך, אבל המעבר מהיר למדי. תזמנו 21 מכוניות בשש דקות. הולך רגל מתקדם לעבר העמדה. "הווּ! תחזור, תחזור!" הצעיר חוזר, ומיד מורים לו לעבור. רק שידע מי הבוס.  

ג'בארה וא-ראס 09:10-10:15  –  שוב נאלצנו לחכות לאישור עד שפתחו לנו את השער לכפר. גם ביציאה חיכינו. הסמל שהכניס אותנו גם הוציא אותנו. " מי אתן?" "זה אותו רכב שנכנסתן בו?" בוודאי. "היו דגלים." הראינו לו את הדגלים שהוסרו לפני היציאה מהשטחים. "והשלט?" הראינו לו את השלט. הרושם הוא שהבחור החליט להתנכל, או שהוא באמת מפוזר.
בא-ראס יש כלבנית, אבל בזמן שהותנו מכוניות לא נבדקו. פגשנו שני מתנדבים אקומנים מפינלנד. הם סיפרו על בית ששיך לג'בארה, ויושביו גרים בו עשרות שנים, אבל נמצא מחוץ לכפר והוצא נגדו צו הריסה כי הוא על שטח צבאי. "להפך," אני אומרת. "השטח הצבאי נמצא על המגרש שלו." למרבה הפלא  הורשו האקומנים ללכת על כביש המערכת ולבקר בבית. "בצלם" מעורב בעניין, וכנראה גופים וולונטריים נוספים. נראה מה יהיה. שאוקייה אשת אבו חאתם סיפרה לנו שהוא מאושפז בטול כרם. ממה שהבנו, הוא קיבל שבץ מוחי. עצוב.