קלקיליה.

14.20 יציאת המכוניות משכם זורמת. בכניסה תור של כ 25 מכוניות. הסיבה – ויכוח עם נהג ערבי ישראלי, והחזרתו לישראל. לאחר מכן התנועה זורמת.

נדים מסביר לנו את החוק הבא: יליד קלקיליה שנשוי לישראלית, ויש לו תעודת זהות כחולה, רשום כ"יליד שומרון". מותר לו לעבור במחסום הלוך ושוב. מותר לו לגור בקלקיליה ולעבוד בישראל.

14.25 עזון.

חסומה בתל עפר וגלגיליות. אין יוצא ואין בא.

ענבתא.

(לאחר משמרתנו בבית איבא – )

16.20 אין תורים של מכוניות. כמעט שאין בודקים. שוטר עוצר כל מי שלא עצר ב"עצור" בפנייה מהכביש (מעינב) שמאלה לכיוון המחסום. הוא עסוק מאד.

אנו מבקשות מהחיילים להוריד את השלט של "כחול לבן" המגדיר אותנו כ"מגנות על טרוריסטים", 

אך הם מסרבים, ומאיימים עלינו שאם לא נסתלק – יקראו למשטרה. אוסרים עלינו לצלם.

16.45 א-ראס.

אין מכוניות כלל. אנו ניגשות אל החיילים. המפקד מסביר פנים.

אני פונה אליו בשאלה: "האם אתה מוכן להציע למפקדים שלך לשפר את הכביש משני צדי הבודקה?  כי הכביש לא רק צר אלא מלא בורות.

התשובה – בחיוך נעים – "לא! זה בכוונה".  אני המומה ושואלת – "למה?"

התשובה – "כדי למנוע התפרצות של רכב לתוך המתחם".

אני ממשיכה – "אם כן, למה שלא תחפרו בורות גם משני צדי הבודקה השני (לכיוון טול כרם)?

התשובה מגומגמת אבל החלטית – "שם לא צריך".

סיפרנו להם על השלט ועל הדגל של "נשות כחול לבן" המתנוסס בענבתא על מתקני צה"ל במחסום.

על כך ענה המפקד (נעים הסבר) שהוא מוכן גם לשים דגל כזה על חזהו. הסברנו לו ששלט פוליטי על רכוש צה"ל איננו חוקי. הוא לא קיבל את זה. המשכנו ואמרנו לו שמפקדיו יסבירו לו שהדבר אינו חוקי. תשובתו – "אם תגידו את זה למפקדים שלנו הם יצחקו עליכם".

כך נוצחנו בקרב, אבל אולי לא במלחמה…

תמי ממשיכה בשיחה ואני מסתלקת. כל הכבוד לתמי! החיילים מסבירים לה שנשות "כחול לבן" באותו ראש עם החיילים, והן אוהבות אותם. ואילו אנחנו נגדם.

תמי שואלת – "אתם מרגישים שאני נגדכם?"

התשובה – "לא את, אבל חברותייך. אמרו לאחד מאיתנו שהוא טיפש, לא מפעיל את השכל שלו, שטוף מוח. אתן ממש מתקיפות אותנו".

על עימותים עם אחרות – אין בכוחנו להגיב.

17.00 אנו עוזבות.