14.20 אזור קלקיליה.

נכנסנו בשביל של אחת המשתלות (אל פרדיסו) והגענו עד שער הגדר. שער זה נפתח שלוש פעמים ביום, בכל פעם לשעה. השעות רשומות על השער. נכנסים דרכו תושבי חַבְּלֶה הנצורה, שזו אדמתם ופרנסתם.

נכנסנו למשתלה שאחריה, ושאלנו איך הם מגיעים אליה ומאין. הבחור ענה שהוא גר בקלקיליה. יש לו אישור לנסוע ממחסום קלקיליה ועד המשתלה. עם רשיון זה (הראה לי) מותר לו לנוע בקטע הכביש הזה בלבד, לעבודה וחזרה.

הכביש הראשי הזה (55) מותר רק ליהודים, אבל גם לערבים בעלי רשיון מיוחד.

המשכנו בדרכנו, עצרנו ליד חומה שמאחוריה אפשר לראות את הכביש התחתי לפלסטינים העובר מתחת לכביש הראשי שאנו נוסעות עליו. כביש המוביל מחַבְּלֶה לקלקיליה.

מחסום קלקיליה כמעט ריק. (עיר של 45.00 תושבים, כמספר התושבים בטבריה) אין יוצא ואין בא…

אנחנו כבר חדלנו לשאול מדוע. את החיילים זה לא מעניין. אנו ממשיכות.

עזון פתוחה. גם כאן ראינו כביש תחתי לפלסטינים, העובר מעזון דרך א-ראס לטול כרם.

16.15 ענבתא.

אין כמעט תנועה. מכונית מעוכבת ליד המגדל. תמי הולכת לראות מה קורה שם. הנהג טוען שאשה חולה במכונית והחייל אינו מרשה לו להעביר אותה.

תמי ניגשת לחייל ושואלת האם הוא שמע על המקרה שקרה לפני יומיים בחווארה, שחייל לא הרשה לאשה בהריון לעבור לבית חולים, והתינוק מת.

התשובה: לא הוא לא שמע. תמי חוזרת לקחת את הטלפון. וכשהיא חוזרת –

החיילים רצים לקראתה בפניקה: אסור להתקרב. אסור לכן להיות כאן. תישארו ליד המכונית שלכן. כשהם רואים שתמי מתקשרת בטלפון לפיקוד, משחררים מיד את המכונית…

שוב אין תנועה, ואנחנו עוזבות לכיוון ג'בארה וא-ראס.

בדרך מענבתא, קרוב לג'בארה, רואים מרחוק (מדרום) את מחסום א-ראס, ואת הכביש היוצא ממנו אל מתחת לכביש הראשי (שאנו נמצאות עליו) ואל טול כרם.

אנחנו ממשיכות בכביש הראשי. עוברות דרך מחסום התאנים עד השער של ג'בארה.

חייל שבא לפתוח לנו מחזיק בידיו דגלון של "נשים בכחול לבן" (למען נראה ונירא…).

17.00 א-ראס .  ריק לגמרי. חייל שואל את תמי "למה לא היית כאן בשבוע שעבר?". הוא זוכר אותנו מפעמים קודמות, ומפגין ידידות. לאחר שיחה על מזג האוויר ועל הנוף אנחנו עוזבות.

אלינה, האורחת העיתונאית, מתרשמת ממראה הרשת של הכבישים התחתיים של הפלסטינים, שמעליהם הכבישים המפוארים של היהודים.  אכן זה מרשים.