16.50 ענבתא. שלט אדום חדש מוצב בכניסה: STOP   . (הוספתי אותו לאלבום השלטים שלי).

התנועה זורמת. משטרה כחולה בודקת את המכוניות הישראליות, אולי נגד גנֵבות.

אין לנו סיבה להתעכב כאן, ואנחנו ממשיכות לג'בארה.

17.00 במחסום התאנים מאפשרים לנו לעבור בתור של המתנחלים, ופותחים לנו את השער לג'בארה.

בשער הילדים שני שב"חים מחכים שירשו להם לחזור הבייתה. הם כבר מחכים שעה. החיילים אינם ממהרים. אנחנו ממשיכות לא-ראס, ושם נדבר עם המפקד שישחרר אותם.

17.05 א-ראס. אנו רוצות לדבר עם המפקד,אך הוא מורה לנו לגשת למכונית שלנו ושם הוא ידבר איתנו. אנו מסרבות, ודורשות לדבר כאן. מסַפרות לו על המעוכבים, והוא אומר שישחרר אותם.

אבל יש עוד בעייה:

ליד מגדל הפיקוח של המחסום מעוכבת מונית. הנהג כועס ומבקש את התערבותנו. תמי מתחילה לדבר עם המפקד (שכאמור, אינו סס לדבר איתנו), ואז הנהג מתערב ונכנס לדבריה, ובכך נותן תירוץ למפקד להסתלק. מתברר שלקחו ממנו לא רק את התעודות אלא גם את המפתחות.

אנו מתקשרות אל הקמב"צית, ומתלוננות על כך. היא מיד נותנת למפקד הוראה להחזיר לנהג את המפתחות ולשחררו. והבחור נוסע לדרכו.

לחום הנורא נוספה כאן צרה – ברחש. הזבובונים הקטנטנים נכנסים לעיניים, לאזניים ולאף…

מכיון שלא הייתה לנו סיבה להישאר שם – ברחנו. השארנו מאחורינו את הברחשים מאוכזבים.

בדרך, פגשנו את שני השב"חים שהשתחררו לבקשתנו.

17.20 שוב שער הילדים. 8 פועלים חוזרים מהעבודה, אך הם רק נבדקים, אינם מעוכבים כי יש להם אישורים.

אנו ממשיכות חזרה לג'בארה. החייל ממחסום התאנים בא לקראתנו ופותח לנו את השער.

במחסום אין מכוניות. היום הרי סגר.

17.30 עוזבות את ג'בארה.