סיכום

אנו חייבות אולי להרהר לפעמים בשימוש המקובל של מילים שמופיעות שוש ושוב במשמרות שלנו, במחסומי השטחים הפלסטינים הכבושים. במונחים "רישיון" ו"היתר" אנו מתייחסות שוב ושוב למסמכים שמרשים לפלסטינים לעשות מה שהוא, או לא לעשות מה שהוא – מעבר דרך מחסום, כניסה או יציאה מיישוב, האפשרות לעבוד וכו'. מדי פעם, אנו רואות חיילים המרשים או שאינם מרשים למי שהוא להמשיך בדרכו או בדרכה, כדי להשלים את המשימה שלשמה יצאו מביתם וכו'. לעתים, אנו מתייחסות ללוחיות רישוי – אותן לוחיות פח מלבניות שנושאות סדרת ספרות ו/או אותיות – המשמשות לזיהוי כלי רכב ולרישום כישראלי או כפלסטיני. לבסוף אנו מתייחסות לעתים לאותה רשות שהכובש נוטל לעצמו, בהתעלמו מעקרונות ההתנהגות הנאותה. אמנם אין זה "רישיון להרוג", למרות שגם רישיון זה מוענק לצבא הכיבוש. מכל מקום, "הרישיונות" ו"ההיתרים" שולטים בחיי הפלסטינים, ולעתים אף באלו של חיותיהם, מדי יום ביומו. 

13:45 קלקיליה

רוח קיצית קלה נושבת והצמיג עדיין מתנדנד לו מאותו עמוד הנוטה אלכסונית כשיכור במחסום. אחד הילדים הבדווים הקטנים, שמסתובבים במגרש החנייה, חוצה את המחסום, אבל שלא כמו רוב הילדים בגילו, אין הוא מתפתה לנצל את ההזדמנות להשתמש בצמיג כנדנדה. זהו הכיבוש ואין סיכוי לנהל תחתיו ילדות חסרת דאגות. תור כלי הרכב המגיעים מקלקיליה נראה אינסופי, בזמן שכמעט אין תור של כלי רכב המבקשים להיכנס אליה.

המפקד, הסמל, פוקד עלינו "ללא צילום" אולם הוא אינו מתעקש על כך, כל זמן שהצילום אינו של החיילים. אחד החיילים, שמוצב במחסום הרחוק, מגיע כדי לפטפט עם שני החיילים שעומדים על ידנו.  בדיקת התור הארוך של כלי רכב הבאים מקלקיליה נפסקת. כשהבדיקה מתחילה מחדש, כאשר החייל חוזר לעמדתו המקורית, הרי שהיא יסודית; החיילים מתבוננים בכל הנוסעים, דרך החלונות המוכהים, והתור ממשיך להיות ארוך. תעודות זהות נבדקות רק באקראי.

מונית המבקשת להגיע לקלקיליה, מתקדמת ומוכנה לבדיקה; אולם החייל טרם הורה לה להתקדם ולכן היא נשלחת בחזרה, ורק אז קורא לו החייל ונותן לה רשות להתקדם שוב אליו. תאי המטען של מכוניות ושל מוניות נבדקים לעתים, אך לא תמיד.

13:50  — חמש דקות יותר מאוחר, התנועה זורמת ואין בדיקה באף כיוון. מכונית לבנה בעלת לוחיות רישוי ישראליות, מחוייבת לסגת, כאשר הזוג הצעיר שבתוכה, נאלץ להיכנס לעיר באחת מהמוניות צהובות הרבות. לאחר מכן עוצרים מיניוואן לבן, שגם הוא נושא לוחיות רישוי ישראליות, אולם עכשיו גם עוצרים את המכוניות הפלסטיניות. היתרים באים, היתרים הולכים, ורק הכיבוש נמשך ללא קץ.

אנו מתקדמות מזרחה לעבר צומת ג'ית, ועוצרות מחוץ לפונדוק, בשוק הסמרטוטים, שהופיע שם במשך השבועות האחרונים, ליד הצומת עם הדרך המובילה דרומה, אל עמנואל ואריאל. שניים מילדיו של בעלי הדוכן  עסוקים בניקוי המקררים המשומשים שעומדים במקום, יחד עם עגלות יד, מכונות פקס ועוד כל מיני חפצים שנזרקו לאשפה. בעל הדוכן מתלונן, בעברית טובה, על כך שאיבד את עבודתו כקבלן בישראל. אין כאן עבודה, אין כסף, כרמי הזיתים שלו הוחרמו ע"י ההתנחלות הסמוכה, קרני שומרון; יתרה מזה, השמועה אומרת שעוד מעט תיבנה חומה, בקרבת מקום, כדי לקשור את ההתנחלות עם קדומים, הנמצא מזרחה מכאן. בזמן שהוא מדבר אנו רואות לפנינו תמונה תנ"כית אידיאלית: קציר חיטים. ליד הנשים, הלבושות בתלבושת מסורתית, מתרוצצים ילדים, אשר, לפי דברי בן שיחנו, לא יורשו לעבוד ב"מקומות כמו אמריקה". 

16:40 ענבתא

בנוף השומם בעל המראה הקשוח, מתגלה מראה מרנין: זוג גברים המוכרים פירות בצילה של שמשיה. אנו זוכרות אותם משנים קודמות ומהרהרות כמה זמן עוד יורשו להמשיך בכך.

יש כשנים-עשרה כלי רכב בתור הכניסה לטול כרם; מכוניות בעלי לוחיות רישוי ישראליות צהובות עוברות בחופשיות; חייל אחד מוצב לבדו בצד זה ופלא פלאים, אין תור של כלי רכב הבאים מטול כרם. במוצב בצד המחסום מכיוון טול כרם, מבלים שלושת החיילים היטב והם קוראים לחייל הבודד במחסום השני "היי, רוצה עוגיות?" אנו נרגעות, כשאנו נוכחות לדעת שאלו עוגיות עטופות מסחרית ולא מתנתן הנדיבה של קבוצת נשים הלבושות כחול-לבן.

17:00 ג'וברה

אנו מקבלות את ה"רישיון" להיכנס דרך המחסום, ואיננו צריכות לחכות זמן רב עד שמובא המפתח לפתיחת המנעול בשער. יש הרבה ילדים המסתובבים ליד המכוניות, שאולי מנסים למכור מה שהוא? לא ברור. או שהתחילה כבר חופשת בית הספר או שהיא תתחיל בעוד יומיים. קיבלנו על כך דיווחים סותרים.

א-ראס

כל ארבעת החיילים עומדים בצילו של מגדל השמירה; החסימה הסלעית, שהציבה מכשולים חדשים לרוחב הכביש בשבוע שעבר, הוסרה. אין כמעט כל תנועה. אחת המוניות המקומיות של ג'וברה מועבר בהינף יד.

17:20 שער 753

יש שוב עיכוב. נער צעיר רכוב כל סוס לבן יפהפה, מחכה במרכז כביש מחסום הביטחון, כדי לקבל רשות להיכנס לכפר. הרשות אינה ניתנת והנער על סוסו מטופף חזרה לא-ראס. כמה דקות לאחר מכן, נאסרת הכניסה לכפר למכונית, בעלת תא מטען פתוח מלא חפצים, המגיעה בדרך ההפרדה הביטחונית (מכמה בתים הבנויים לאורך הדרך). גבר שיוצא מהכפר מחכה עד שניירותיו נבדקים – בדיקה האורכת לפחות חמש דקות – וכשהוא מקבל אותם בחזרה מהחיילים, הוא זוכה ללגימה ארוכה של מים מהבקבוק שעומד על הסלע.