בשל תקלת אנוש, הגענו באיחור למחסומים הקבועים “שלנו” ולכן שינינו את התוכנית הרגילה. אווירה שונה שוררת במחסומים בשעה זו

8:50 – מחסום ברטעה מגרש חניה תחתון

מוזר היה לראות את מגרש החניה כמעט ריק מאדם (בדרך כלל אנו פה באור ראשון עם בוקר). בודדים עברו במחסום, מהם נשים. העוברים היו ברובם מבוגרים מהממוצע וולבושים שונה מעוברי המחסום בשעות הבוקר המוקדמות. ככל הנראה חלקם הם סוחרים העובדים בברטעה. ניהלנו שיחה עם שלושה ששהו במגרש- המפקח על מגרש החניה הגובה 5 שקלים עבור חניה ושני פועלים שישבו במכונית חבוטה. בשיחה עם הגובה התעניינו לאן מועבר הכסף. התשובה לא היתה ממש ברורה, הפדיון החודשי בסך 40 אלף ₪ מתחלק לשניים – מחצית עוברת לישראל ומחצית למועצה המקומית של אחד הכפרים בשטח C. בחישוב מהיר מצאנו שפועל משלם עבור חניה יומית 100 ₪.לחודש. החונים במגרשים המרוחקים במורדות הגבעות אינם פטורים מתשלום זה.

אחד היושבים במכונית החבוטה ביקש עצה כיצד יתגבר על מניעת המעבר לעבודה בתוך ישראל.  הוא הראה לנו תעודת זהות ירוקה פלסטינית על כל חותמותיה. מעבר לתמיהה על מניעת המעבר (לדבריו לא נמצא דבר לא חוקי בהתנהגותו) יכולנו רק לתת לו את הפתק עם הטלפונים של סילביה. מחווה זו זיכתה אותנו בכוס קהווה מתרמוס של אדם  שישב בצל.

משאית שחנתה במגרש החניה פרקה ארגזים. מה בארגזים, שאלנו ונענינו: “ראס אל עאבד” ובתרגום – ראש של עבד.. והכוונה לקרמבו.

הצצנו אל מאחורי הקלעים של מחיצת הפח התוחמת את אתר הבנייה המתמשך של המעברים החדשים, ומצאנו שני פועלים המתיזים מים על המשטח  שנוצק זה עתה בבטון.  

9:10 – מחסום ברטעה החניון העליון
השרוול כמעט ריק. אזור הקיוסק של מוכרי הקפה והרוגלעך, זהר בניקיונו. הכל כבר טואטא ונשטף אחר משכימי הבוקר. על הדלפק נשען בחור צעיר
ויחד עם הקיוסקאי המתנחל, ביקשו לפתור את חידת מיליון הדולר – האם פלסטיני שמתגורר באחד מהכפריפ בשטח C (בשליטת ישראל) יכול להתחתן עם תושבת קציר ולהתגורר עמה שם. המתנחל, שדיבר ערבית מתובלת בעברית משובצת במילים שהמקלדת מתביישת בהן, או שהיתמם או שהסתגל כך כך לשגרת הכיבוש, כאילו שהזמנים הם כתיקונם ואין כלל סכסוך בסביבה. בכל אופן האהובה מקציר, מסרבת להתגורר בכפר הפלסטיני. אכן בעיה! בכל אופן, אם בסופו של דבר יתרחש חלומם של אנשי הבית היהודי ושותפיהם ותקום מדינה דו-לאומית, אולי תסתיים פרשית אהבים זו בטוב.

בתוך המבנה היו פעילים חלון אחד או שניים והספיקו בהחלט למעט העוברים במחסום.

במגרש החניה העליון חנו מוניות צהובות בודדות להסיע את אחרוני היוצאים לעבודת יומם.

10:00 – מחסום בקה אל ע’רביה
ירדנו בדרך לכיוון באקה, סובבנו את העיר הנבנית – חריש ונדהמנו מהגודל. אכן, המקום מספק עבודה רבה לפועלים הפלסטינים. עיר ההולכת ונבנית שבשוליה הכפרים הפלסטינים ההולכים והופכים למשניים בנוף המקומי. עם ישראל חי! 
בבאקה נסענו מזרחה לכיוון המחסום והגענו עד לקצה המדינה. חומת ההפרדה עצרה אותנו. לפני החומה עדיין יש שרידים של שוק גדול שהפך למגרש ענק של פסולת, ואחסון מסגרות אלומיניום לבניין. אי אפשר להתעלם מהמיזוג הכל כך לא מתאים בבנייה העירונית שם: מבני האבן הקיצוניים של הכפר עם חומת ההפרדה, גדרות המתכת הכבדות ומגדל השמירה עטוף ברשת הסוואה. 

בודדים בלבד עברו רגלית את המחסום. השקט מסביב היה בבחינת פסטורליה מטעה.