בית איבאיום שבת, 3 יולי אחה”צ משקיפות: דינה ג., תמי פ., שירילי פ., רות פ. (דוח משותף) 1:00 בית איבא כ- 20 מעוכבים עמדו בצד, וכ- 300 אנשים עמדו בתור במחסום.חום כבדאין מיםהעברת האנשים במחסום התנהלה באיטיות ותוך התעסקות בתרגילי סדר. “המחסום סגור עד שלא יזוזו כולם אחורה” וכיו”ב. מתוך שתי סככות רק אחת מנוצלת מכיוון שהחיילים התעקשו שהאנשים יעמדו רחוק מהעמדה. לאחר כשעה הלחץ ירד מעט, ובעיקר הודות לחיילת שהיתה יחסית יעילה וותיקה במחסום. המעוכבים חיכו כבר כשלוש שעות כשפנינו לדבר איתם. ביניהם היו שתי נשים מבוגרות וילדים, תושבי סארה, אשר עוכבו מכיוון שניגשו מתוך חוסר הבנה, לנתיב הכביש ולא לנתיב הולכי הרגל (“פרצו מחסום”).לאחר מספר שיחות למת”ק ולמוקד ההומניטארי הובטח לנו שישלח קצין מת”ק. מפקד המחסום לא היה מוכן לזרז את שחרור המעוכבים, ולא היה מוכן לשמוע על שחרור הנשים למרות שעל פי המת”ק, כפי שנמסר לנו בטלפון, אסור לעכב נשים.בסופו של דבר הגיע הקצין האחראי על המחסום, וקצין בדרגת רס”ן מהמת”ק, ועם שניהם דיברנו על המעוכבים, ועל עיכוב הנשים. כשעזבנו החל קצין המחסום לשחרר את המעוכבים. מחסומי פתע אחד בדרך הלוך, בפניה ימינה לבית איבא. כארבע מוניות בתור.ועוד אחד בדרך חזרה, בפניה שמאלה לכיוון ג’וברה, תור ארוך מאוד.