בדרך לסיפוח הבקעה הכיבוש הורס לפלסטינים את החיים באכזריות מפלצתית
מע’אייר – לאורך כביש אלון ולמרחק של לפחות 100 ממנו שוכבים אלפי עצי זית כרותים, מתים ויבשים משמש אוגוסט חסרת הרחמים. עולה בי השוואה לאלפי הגופות בעזה, שמצאו את מותם כענישה קולקטיבית במלחמת עזה. הראשונים עונש בעקבות רצחנות החמאס והאחרונים כי עונש על כי מישהו ממע’אייר פצע קלות מתנחל. והקטל הזה והזה איננו חוקי ואיננו מוסרי, כי מי שמשלם את המחיר הם החפים מפשע. מעטים מבינים שכל המוות הנורא הזה מקורו בשלילת חירותו וזכותו לחיים של העם השני.
דממת מוות שורה במקום ואנחנו רק רוצות להסתלק, כי צמרמורת אוחזת בנו נוכח שדה הקטל הזה.
פסאיל איש המים מספר שסוף סוף רשות שמורות הטבע אישרו למסגר להגיע ולהחליף את צינורות ההשקיה שמתנחבלי ההר חתכו. במשך שבועיים, עד שהתקבל האישור המיוחל, התבזבזו כמויות עצומות של מים יקרים. הרמנו מבט וראינו משאיות יורדות מההר, מאזור התנחלות מלאכי השלום, ושופכות חומר ליד המאחז החדש מצפה מיכל שהוקם מדרום לפסאיל, ליד התנחלות תומר. כנראה משמש לסלילת דרך מכביש אלון למטה אל ההתנחלות.
עין חילווה לפני חמישה ימים הגיעו כוחות הכיבוש והרסו כליל את המאהל של קדרי דראר’מה. את כל האוהלים, את הרפת והדיר, ואפילו את העץ היחיד. הכל הרסו ואחר כך חפרו ושפכו עפר על ההריסות, שהיו בהן גם כסף ומסמכים חשובים. זאת כדי שבני המשפחה לא יוכלו למצוא אותם. משפחת דראר’מה מתגוררת במקום זה שנים רבות. השטח שייך לכנסייה הקתולית, וכל השנים נשמר דו קיום של סוס ורוכבו בינם לבין התנחלות משכיות ואפילו התנחלות רותם האלימה. אבל מאז שהוקמו באזור מאחזים חדשים, כל אזורי המרעה של הפלסטינים נסגרו, נגנבו להם כבשים ופרות והותקפו ונרצחו פרות ועגלים. בחודש האחרון הוקם מעל ראשם מאחז חדש, הדגל, ומאז חייהם אינם חיים. השיא היה בהגשת צו הפסקת בנייה לפני שבועיים (והם כלל לא התחילו בנייה חדשה, הכל קיים כבר עשרות שנים). הם עירערו ונקבע להם דיון בבית משפט ב-3.9.25, אך 10 ימים קודם לדיון הגיע הצבא עם הדחפורים והרס את כל רכושם. אין דין ואין דיין, ואיש (אם הוא יהודי כמובן) יעשה ככל העולה על רוחו.
תיאור מיקום
עין אל-חילווה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עין אל חילווה הוא מעיין טבעי ואזור מרעה פלסטיני בבקעת הירדן ששימשו את קהילת הרועים הפלסטינית להשקיית עדרים ולשימושים יומיומיים. החל מ-2021, מתנחלים מהתנחלות משכיות השתלטו על המעיין: גידרו אותו, הקימו בריכת שכשוך ומקווה, והציבו דגלים ותשתיות נופש. הגישה של הפלסטינים למעיין נמנעת בפועל, והם נאלצים להסתפק במים זורמים בוואדי מרוחק או כשהדרך חסומה, בקניית מים בעוקבים במחיר גבוה. המעיין נמצא בלב אזור שבו מוקמים מאחזים בלתי חוקיים, כחלק ממגמה רחבה של דחיקת קהילות פלסטיניות באמצעות שלילת גישה למשאבים חיוניים. קהילות שכנות כמו אום ג'מאל וח'ירבת סמרה כבר עזבו את המקום בגלל הלחץ. חברות מחסוםווטש דיווחו במשך השנים על מעצרים בטענות כוזבות של המתנחלים, על הטרדות ואלימות, כולל פגיעות בעדרים, חדירה לבתים, והפחדת ילדים. מתנדבות מחסום ווטש משתתפות בנוכחות מגינה באזורים סביב המעיין כדי למנוע התנכלויות לרועים בגלל נוכחות מתנחלים. מעודכן ליוני 2025 (ענת)
-
פסאיל, קהילת רועים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
קהילת רועים ותיקה בבקעת הירדן שנמצאת בין התנחלויות וחשופה להריסת מבני המגורים שלה לעיתים תכופות על ידי הצבא והתעללויות המתנחלים. המלך הורדוס הקים את העיר פצאליס בשנת 8 לפנה"ס, וקרא לה על שם אחיו הגדול, פצאל. התיישבות הקבע במקום החלה בידי בדואים שנדדו לאזור כבר משנות החמישים לאחר שגורשו מאזור תל ערד. במשך השנים הצטרפו תושבים בדואים נוספים שגורשו ממקומות אחרים בבקעת הירדן, אזורים שהוכרזו כשטחי אש או אדמות מדינה[. במסגרת תוכנית אלון הופקעו חלק ניכר מהאדמות באזור והוקמו עליהם ארבע התנחלויות ישראליות: תומר, גלגל, פצאל ונתיב הגדוד. מאחזים בלתי חוקיים הוקמו לאורך השנים. חלק מהם אושרו ב-2024 אחרי פרוץ מלחמת 7 באוקטובר.
-