בוקר קשה בקלנדיה, אשה נורתה במחסום הרכב ומתה מאוחר יותר מפצעיה. אדם נוסף נפצע קל.
חזרנו לקלנדיה לאחר היעדרות של קרוב לחודש ממשמרת בוקר. ב-6:15 החנינו את הרכב והתחלנו ללכת לכיוון המחסום. ברגע הראשון הכל נראה רגיל. מעבר לכביש אנשים רבים יושבים על מעקה האבן הצמוד לחומת ההפרדה, ממתינים להסעות. אבל אז רכב משטרה עם סירנות מצפצפות בקולי קולות ממהר לכיוון המחסום היה הסימן הראשון לכך שמשהו חריג מתרחש. המשכנו להתקדם ואנשים שבאו מולנו אמרו שירו במישהו. התקדמנו עוד קצת לכיוון הכיכר שלפני המחסום והבאים סיפרו שנורתה אישה שהלכה בטעות אל מחסום הרכב.
עמדנו ליד הכיכר, סביבנו עוד אנשים רבים. כוחות רבים היו באזור מחסום הרכב, שנסגר לתנועה. מהעבר השני היתה כנראה התקהלות של אנשים והתחלנו לשמוע קולות נפץ של רימוני הלם. בהמשך ראינו גם עשן, כנראה של רימוני גז, אם כי בצד הישראלי לא חשנו צריבות של גז באויר. היו גם קולות שנשמעו כמו ירי רגיל, אבל אנחנו לא מומחיות לקולות נפץ…
ניסינו לעבור לצד הפלסטיני אך מאבטח מנע מאיתנו את הגישה. הוא אמר שלא ניתן לעבור כעת וביקש מאיתנו ומאחרים שהיו בסביבה להתרחק. לשאלתנו ענה ש”ירו במחבלת”. המעבר הרגלי לצד הפלסטיני כרוך במעבר דרך קרוסלות ממש קרוב למחסום הרכב, דרך האזור ששימש בעבר את האוטובוסים וכעת יש בו חומרי בנין. היום עמדו שם גם הרבה רכבי צבא ומשטרה. הבחנו שגם הולכי רגל לא יוצאים יותר מהמחסום והבנו שעצרו את המעבר לחלוטין. בינתיים פתחו את השער בחומה והעבירו משם את כלי הרכב שרצו לעבור מירושלים לכיוון הגדה וגם חלק מהאנשים שרצו לעבור רגלית עברו משם. אנחנו חזרנו לצד האחר של הככר.
ב-6:30 לערך הגיע אמבולנס טיפול נמרץ. רק לאחר כרבע שעה נוספת הוא עזב את המקום, כשהסירנות פועלות. התנחמנו בכך שזה סימן שהאשה שנורתה עודה בחיים, אך מאוחר יותר התברר שהיא מתה בבית החולים. לאחר שהאמבולנס עזב גם כוחות אחרים החלו לעזוב והתחדשה זרימת האנשים המגיעים מהמחסום, כלומר חידשו את המעבר הרגלי לירושלים. לאחר כמה דקות גם המעבר הרגלי ומעבר כלי הרכב לכיוון הגדה התחדשו.
בינתיים הבחנו בהתקהלות קטנה וראינו אדם יושב על מדרכה בצד הכיכר, נשען על קוביית בטון, וסביבו אנשים. שוטרים ניגשו לשם והתברר שהאיש נפצע. השוטרים בדקו אותו והתברר שנפגע ברגלו. הוזמן חובש של מד”א רכוב על אופנוע. השוטרים הרחיקו את הקהל והחובש ניגש לטפל באיש וחבש את רגלו. האנשים אמרו לנו האיש נפגע מרסיסים/כדור (לא הבנו בדיוק). החובש היה ככל הנראה פלסטיני גם הוא, שכן בהמשך השוטרים עזבו את המקום והותירו את החובש לבדו עם האיש להמתין לאמבולנס. כשהאמבולנס הגיע הפצוע הצליח לעמוד ולדדות על רגל אחת אל המושב שעליו הובל את תוך האמבולנס. אז יש לקוות שהפציעה אכן קלה והוא יחלים במהרה.
כעת החלו לצאת מכיוון מחסום הרכב כלים דו גלגליים – אופניים, אופנועים וכד’. אחרי כמה דקות החל גם מעבר איטי של מכוניות. השעה היתה כבר 7:15 והחלטנו לעזוב בלי לעבור הפעם לצד הפלסטיני.
ברדיו בדרך לעיר שמענו שהיה אירוע במחסום קלנדיה במהלכו נורתה אישה ופונתה לבית חולים. בהמשך היום דווחו עוד פרטים – ראשית העובדה המצערת שהאשה מתה בבית החולים. כן דווח שמדובר באשה בת כ-50 שהתקדמה רגלית לכיוון מחסום הרכב וכאשר קראו לעברה לעצור הוציאה סכין. אם אכן כך נהגה האשה, הרי שאין כאן טעות אלא התנהגות שהיא ידעה מן הסתם שתוביל לכך שיירו בה. מצער לחשוב שחייה היו כה קשים שהחליטה למות בדרך זו.
בסביבות 11 שבתי לקלנדיה עם ליאורה להחתים אנשים שמעוניינים לעתור לבית המשפט נגד המניעה שהוטלה עליהם. בשעה זו כבר לא היה כל סימן למה שהתחולל כאן בבוקר. הכל התנהל על מי מנוחות ולאחר שסיימנו עם העותרים עברנו חזרה תוך דקות ספורות וללא עיכובים.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanNov-30-2025קלנדיה: שלוליות וזוהמה אחרי הגשם
-