ארתאח, ג’בארה ובית איבא, יום שלישי, 3.8.04, בוקר מחסומאיות: מיה, אלינוער, סוזן, לירונה (מדווחת), אורח של סוזן מארה”ב ארתאח המחסום נפתח ב-6:00 והתנועה זורמת. עם זאת הפלסטינים מספרים שהאישורים בידיהם הם ל-5:00, וזה אומר הגעה מאוחרת לעבודה, ועבודה בשדות בחום. בעיה נוספת הם הפועלים המגיעים דרך מחסום בית איבא. המחסום נפתח ב-06:45, הם מגיעים לעבודה אחרי תשע, ולכן גם חוזרים מאוחר, אחרי 18:30, שעת סגירת המחסום הבית איבא. הם נאלצים להתגנב דרך המחסום, נתפסים ומעוכבים. ג’בארה עצרנו במקום לדקות ספורות. התנועה לטול כרם וממנה זורמת באופן חופשי.בית איבא יחידה חדשה במקום. החיילים מתעלמים מפניותינו באופן מופגן, לא עונים אפילו מיהו מפקד המחסום. אומרים לנו לשאול את הקצינים; אין אף קצין במקום. ב”בודקה” של הבדיקה עומד חייל שכמו כל השאר מתעלם מניסיוננו לברר מיהו מפקד המחסום. בשלב מסוים מסתבר שהוא המפקד.כמובן, לא רק אנחנו זוכות ליחס מזלזל וגס מצד החיילים, גם (ובעיקר) הפלסטינים.התור בבית איבא ארוך מאי-פעם. החיילים בודקים לאט ובקפדנות גם את הנשים (חיילי יחידות קודמות נתנו להן לעבור כמעט בלי לפתוח תעודה). חייל אחד בודק, ומפקד המחסום עומד לידו. במקום לעזור, לפתוח עוד תור, להקל על הזרימה, מתבדח אתו על הפלסטינים העוברים. “אימשי” (לכי) אומר החייל לכל אישה, וחוזר שוב ושוב על המילה. “זה מזכיר לי ”ומשוך’, כמו במשיכת חבל”, צוחק אתו מפקד המחסום. בלי גילויים של אלימות פיזית או מילולית בוטה, ובכל זאת זהו אחד הימים הקשים ביותר שחווינו מבחינת התנהלות החיילים במחסום.התקשרנו למת”ק, דיווחנו שיש בעיות ושאנו אפילו לא יודעות מי מפקד המחסום (שהוא הכתובת לדיאלוג אתנו, בדרך כלל, כשאין נציג מת”ק בשטח).אנו שומעות שיחה בין החיילים בעניין הוראת מת”ק בטלפון לאשר מעבר לאזרח עם דרכון ירדני: “אתה יודע מה אני חושב עליהם”, אמר מפקד המחסום על המת”ק. “אל תיתן לו לעבור”.כאשר א’, נציג המת”ק, מגיע, המצב משתפר. התור הארוך של הנשים מתחיל לזרום במהירות ומתקצר תוך שניות (לא משום שיש פחות נשים). א’ מוכן להעביר משפחה שאין לה אישור. מפקד המחסום מזהיר אותו שכל מי שיעבור בלי אישור יעוכב בדרך חזרה לבדיקת שב”כ. כך ברור שאנשים שזכו לעבור בגלל שיקול הדעת השפוי של א’ יעוכבו זמן רב בדרך חזרה. מעוכבים: כחמישה מעוכבים לבדיקת שב”כ בסככה, שוהים בה כשעתיים.בעיית נהגי המוניות: נהגים הנוסעים בציר קלקיליה-שכם, שנסעו עד כה באופן חופשי, נעצרים עתה במחסום שבין צומת ג’ית לדיר שארף. הציר שממנו התפרנסו עד היום נסגר בפניהם ללא התראה וללא הסבר. נהגים פלסטינים-ישראלים עם לוחיות צהובות תופסים טרמפ על המצב והופכים את רכביהם ל”מוניות לעת מצוא”. הנהגים במצוקה, מבקשים בכל לשון של בקשה לפעול למענם.תוספת מאת אלינוער: ביררתי עם עדנה מורדוך, מרכזת התלונות בקשר לפועלים מאזור ג’נין. יש לרשום במדויק שמות, שמות כפרים ומסלול נסיעה לפני שמגישים תלונה, וגם אז ספק אם זה יעזור.אשר לנהגי המוניות, יש לברר לאיזו נפה שייך צומת ג’ית, ואם נהגי מוניות מקלקיליה רשאים לעבוד שם. ייעשה מהר ככל האפשר.