בורקה - לזכר הנופלים
הסבל של תושבי בורקה הפלסטינים מתקיפות מתנחלי המאחז האלים חומש לא פוסק. עוד הפגנות ועוד נפגעים. איזה מידע חדש אנחנו יכולות להוסיף על הידוע? על הכתבות ב”שיחה מקומית” והרשימות של גדעון לוי והגר שיזף ב”הארץ”? כן, מידע על התרבות המקומית בעבר ובהווה זו שאינה מוזכרת בהן.
בפגישה מתואמת במועצה, שאליה איחרנו עקב חסימת הכניסה לבורקה ע”י מתנחלים, נודע לנו לשמחתנו שנציגי השגרירות האמריקאית ונציגי כמה ממדינות אירופה ביקרו שמעו ולמדו על המצב של בורקה תחת הכיבוש הישראלי מכלי ראשון. בחור צעיר הראה לנו בנייד שלו את תצלומי גופו לאחר הפציעה הקשה שפצעו אותו מתנחלי המאחז וחבר מועצה מבוגר הראה בנייד שלו את תצלום הבית של סבו בחליסה שבחיפה. הגשנו לנוכחים את חוברת סקירת המקאמים בערבית והתמקדנו בשני העמודים המוקדשים למקאמים הקשורים בבורקה. (מקאם אל קובייבת הכלוא במאחז חומש ע32, ומקאם שייח אבו יזיד שנמצא בשמורת חומש ע’ 59 ).
הסקירה בערבית הפכה לכרטיס הביקור שלנו ולסימן לכך שנושא התרבות והמסורת המקומית מאד מעניינים אותנו. הצרוף בין העניין במסורת ובתרבות הפלסטינית המקומית לבין ההתנגדות שלנו לכיבוש מקימים בינינו ברית.
הוזמנו לסיור שהחל על גג המועצה שממנו התאמצנו לזהות את מקאם אל קוביבת שעל פסגת ההר בתוך המאחז. התלוונו למארחינו האדיבים אל הכפר העתיק, השוק העתיק והמשוקם בעזרת אירגון בלגי, קסר מסעוד (ארמון השליט מסעוד, מהתקופה העות’מאנית) ושתי אנדרטאות חדשות שבלב שתיהן ההתנגדות לכיבוש ולקולוניאליזם.
האנדרטה ראשונה מוקדשת לגיבור פלסטיני, חקלאי אציל בשם: זריף אלטול, שגורש מכפרו בצפון ע”י השליטים הבריטים, בשנות השלושים של המאה הקודמת. פיסל את דמותו המסגר המחונן של הכפר מוסא אבו עסבה. (שלצערנו לא היה בכפר באותו יום)
לדמות הזו יש שיר תהילה פלסטיני מסורתי.
האנדרטה השנייה מוקדשת לנופלים (מותר לכתוב שהידים?) על הגנת בורקה מפני הכובש הישראלי. ליד קיר האבן עם שמות הנופלים עומד פסל החנדלה, הילד עם ידיו מצולבות מאחורי גבו – המבוסס על הקריקטורה הנודעת של הקריקטוריסט הפלסטיני נאג’י אל עלי – אשר גורש בנכבה בגיל 8 מכפרו בגליל ללבנון ובבגרותו נרצח בלונדון.
קריקטורה זו שמייצגת את הנכבה, מצוירת הרבה מאד בכל רחבי הגדה, הן על קירות במחנות פליטים והן בכפרים פלסטינים – הפכה כאן לראשונה (למיטב ידיעתי ) לפסל תלת ממדי שמשני צידיו : גב . הגב מסמל את המצב הקיומי של המגורש שגבו אל המקום שאליו הוא שייך.
בורקה (נפת שכם)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בורקה היה כפר כס, כלומר מרכז פוליטי וצבאי במשטר העות'מני ויש בו ארמונות ומבנים עתיקים. בבעלות הכפר היו כ-18,600 דונם אדמות, ב-1977 הופקעו כ-1,500 לטובת הקמת חומש ועוד 50 דונם לטובת שבי שומרון.
ב-2005, בעקבות ההתנתקות, הוחלט לפנות את חומש, שהיו בה 50 איש ואחזקתה היוותה נטל על הצבא. לאחר הפינוי הוכרז השטח סביב ההתנחלות שטח צבאי סגור
והפלסטינים שאינם בעלי אדמות במקום, מנועים מאז מלגשת ולעבד את אדמותיהם באזור. כ50% מתושבי הכפר חקלאים ובעיקר מגדלי זיתים, 20% פועלים בישראל ו30% עובדי רשות. מי שלא נשוי אינו מקבל אשור לעבוד בישראל אך חלקם נשואים ואינם מקבלים מסיבות ביטחוניות. כיום מונה הכפר כ 5000 תושבים, הרבה תושבים עזבו לירדן ולחו"ל. את הכפר בורקה ביקרו מתנדבות מחסום ווטש בעקבות סקר המקאמים שהכינו, מקומות הפולחן העממיים שמאז הכיבוש אינם מורשים לבקר בהם מסיבות שונות. המקאמים באזור: שיח' אבו יזיד, אל-קובייבה, שיח' שעלה.אחרי הפינוי המשיכו המתנחלים להגיע למקום מכל רחבי הגדה. היו באים באלפיהם ועולים אל הרכס עליו ישבה חומש. כדי להכריז על בעלותם על השטח, הוקמה במקום ישיבה, ולמרות פיוניים חוזרים, אוישה שוב ושוב.. סביב המאחז הלא חוקי בחומש, היו פעולות אלימות רבות בין תושבי המאחז והכפר בורקה.
ביולי 2023 אחרי שבוטל החוק שבמסגרתו פונתה ההתנחלות, הועתקה הישיבה לשטח המוגדר כאדמות מדינה, בדרך להסדרתה, זאת חרף הביקורת הבינלאומית. וב-2.8.23, קבע בג"צ כי מאחז חומש לא יפונה, לאחר שדחה עתירות פלסטיניות.
-


