ביקור בגן הודא בחאשם אלדארג'
מחסום מיתר: הפירצה הקודמת נחסמה, אבל פירצה חדשה נמצאה, על פי כמות האנשים העוברים, וכלי הרכב משני הצדדים.
כביש 317:
– מול סוסיא – אחרי המשתלה, ובית העלמין, רואים הרבה מיבנים חדשים. כדאי לבדוק — הרחבה חדשה?
מול כרמל – מטעים צעירים. כרם גפנים. כנראה של כרמל. סוג של “הרחבה חקלאית”. יישוב הארץ!
גן הודא:
מזמן לא הייתי. כל תקופת הקורונה. הדרך לגן עוברת במספר כפרים. אום אל ח’יר — החלק העליון (שאיננו קרוב להתנחלות כרמל), נראה שהתפתח. בתים יפים יותר, ואפילו ריצוף לשולי הכביש, שגם הוא פחות משובש. אבל, המבנה של גן הילדים שפעל כאן מספר שנים עדיין שומם ומוזנח. אין גן. בהמשך, כשעוברים לאום-אל-דאראג’, הכביש משובש כמו קודם.
חאשם-אל-דאראג’: בנו מסגד גדול ויפה, וגם בית הספר שופץ. מדברים גם על פתיחת גן ילדים בבית הספר. איך ישפיע על גן הודא — לא ברור.
במבנה של גן הודא בנו (השלימו) קומה שנייה שכנראה משמשת את המנהלה של הכפר? אולי. היה סגור כשהיינו. גם ריצפו את החצר ובנו שער חשמלי. מימון? — תרומות אירופאיות כנראה. בכלל, נראה שהגן משמש כמרכז כלשהו לכפר הזה, שבתיו מפוזרים ברחבי המדבר שמסביב, ואיננו מזכיר את הדימוי המקובל של יישוב. חדר המבוא של הגן עמוס בבגדים, שמיכות ושאר ציוד. אומרים לנו שבתום יום הגן, הודא מחלקת את התרומות למשפחות ניזקקות. סוג של דמות מרכזת של הקהילה.
בבואנו, נמצאים בגן מעל עשרים ילדים, הודא, חאולה – עוזרתה, אמנה, שגם עוזרת, ומספר אימהות. כולם בחצר. כולם שמחים לבואנו, אחרי כשנתיים שלא היינו. אבל, הילדים כמובן, כבר לא מכירים אותנו, וקצת מבוהלים.
תיכננו פעילות לא ארוכה, שכללה סיפור (תירס חם – הבאנו את הספר בערבית), הצגתו בליווית כלי מוסיקה שהבאנו (כלי הקשה, פעמונים מסוגים שונים, קסטנייטות, מרקש, ועוד), ומשחקים.
התחלנו בהקראת הסיפור על ידי הודא, והילדים בערך היציגו אותו: כל ילד בחר כלי נגינה, ונוצרה שורה של ילדים “מנגנים” (מרעישים), שסיימו את הסיבוב אצל מוחמד שחילק עוגות כתחליף לתירס. היה שמח. הילדים הדגימו איך הם זורקים את כל העטיפות לפח!
אחר כך שיחקנו במשחק השמיכה שבאמצאה כדור או ילד (קטן), ומנענעים אותה לקצב שיר שמדגים רוח חזקה או חלשה. זה משחק שתמיד גורר שמחה גדולה.
לבסוף ניכנסנו לתוך הגן שהיה מסודר מאד (מסודר מדי), והודא סיכמה את הפעילות.
הבאנו גם קצת חמרי יצירה וניקיון. נקווה שיהיו בשימוש.
בסך הכל, נראה שהגן מחזיק מעמד יפה, מתפקד, ומשמש כמרכז קהילתי. נקווה ימשיך לתפקד גם כשיהיה שיתוף עם בית הספר.
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
MuhammadFeb-24-2026דרום הר חברון, בית חגי: סוללים דרך ביטחון פנימית
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-