בית איבא, יום שני, 9.8.04, בוקר מחסומאיות: רחל א’, נינה ס’, הרצליה א’ (מדווחת)אורחת: אתי ג’ 7:25 המחסום נפתח ב-6:30.החיילים אדיבים למדי ומעבר האנשים שוטף.מספר המעוכבים אינו גדול, וגם משך שהותם ב”סוכת המעוכבים” אינו עולה על 15 דקות בדרך כלל. בהגיענו היו כעשרה מעוכבים, שהתלוננו כי הם מעוכבים שעתיים. אחד החיילים ששמע על כך פנה אליהם ושאל: מי? מי יושב כאן שעתיים? שתיקה. כולם, פרט לאחד, שוחררו ב-7:45. למעבר לשכם סורב אדם שלטענתו בא לבקר את אמו המאושפזת בבית חולים בשכם. לאחר מכן מצדיק נציג המת”ק במקום, סגן נ’, את החלטתו בהסבר כי פלסטינים רבים נאחזים בסיבה זו כעילת שווא למעבר. לסטודנטים שרוצים להגיע לאוניברסיטה מסיבות שונות מתירים לעבור, חלקם מיד וחלקם רק מידי נציג המת”ק. הרושם הוא שנוכחותנו משפיעה במידה מסוימת על החיילים. אדם עומד בעקשנות עם תינוק בזרועותיו – שוטר פלסטיני המתגורר בדיר שאראף ותינוקו זקוק לטיפול רפואי. החיילים מסרבים במידה לא פחותה של עקשנות להתיר לו לעבור. הם אומרים שהם מכירים אותו ופעמים רבות כבר התירו לו לעבור, אך לא הפעם. הוא עומד דקות ארוכות עם תינוקו, ולנו הוא מסביר כי אינו יכול לבקש היתר מעבר בגלל גובה התשלום. לאחר שגם נציג המת”ק במקום מסרב להתיר לו לעבור הוא מסמן בידו לכיוון היציאה לשכם ובאה אשתו, מחזיקה בידה האחת ילד קטן, לוקחת את התינוק בידה האחרת ובלי לומר מילה מסתובבת והולכת עם שניהם לכיוון שכם.בחור שהגיע מקלקיליה, יליד שכם לפי תעודת הזהות שלו, מסורב כניסה לעיר. הוא מספר כי נסע באוטובוס ובדרך עבר ארבעה מחסומים.כשעזבנו פנו אלינו נהגי מוניות וטענו שיש בידיהם אישורים תקפים, ולמרות זאת עיכבו אותם אתמול בשבי שומרון שעות.9:40 – עזבנו.שבי שומרון 9:45 עברנו בשבי שומרון בגלל פנייתם של נהגי המוניות. המחסום סגור, לא מתפקד, משני צדיו תורים של כמה מכוניות, ומדי כמה דקות נוספת מכונית לתור. בצד מעוכבים שניים עם טנדר. החיילים בהפסקת אוכל, שלושתם יחד, ואינם מחבבים הפרעות. למרות זאת הסכימו לשוחח עמנו. ציַינו את התורים, אין תגובה; המעוכבים בצד מפני שאין בידם רישיונות והם נבדקים כעת.ענבתא 10:00 המחסום סגור, משני עבריו המון מכוניות, מוניות ואוטובוסים, ומישהו מבשל קפה.