14.25 בדרך לבית איבא – בעזון – הפתח לכפר סגור הן בתלולית עפר והן בסלסלות ברזל.

14.40 – הכפר ג'ית פתוח, והמחסום לידו אינו מאוייש.

14.55 בית איבא.

שני שלטים אדומים ניצבים לפני המחסום, האחד מרוחק ממנו, והשני – קרוב מאד אליו. בשניהם מחקו את האות   Aהמעידה על שטח בשליטה פלסטינית, אך השאירו את כל הטכסט השקרי: "השטח שלפניך הינו שטח פלסטיני (A מחוק) אין כניסה לישראלים – כניסה לשטח זה מהווה עבירה על החוק".

נכון שהשטח הוא פלסטיני, אך הוא אכן נמצא בשליטה ישראלית. ישראלים עוברים בו חופשי, שלא לדבר על כך שהמחסום עצמו נמצא בשטח בשליטה ישראלית, וכן החיילים המשרתים בו. 

שלטים כאלה מוצבים בכל המחסומים שאנו צופות בהם. (נראה לי שזאת סיבה לתביעה מצד עורכות הדין).

בכניסה לשכם תור מכוניות לא ארוך, 9 מכוניות. ביציאה משכם התור כל כך ארוך שאין רואים את סופו.

במחסום להולכי רגל,  ב"הומניטרי" – הבדיקה שטחית וקצרה – התור זורם.

בסככה – אין צפיפות, כ 100 בני אדם, 50 בכל קרוסלה.

הבדיקה קפדנית ביותר: פושטים חגורות, מרימים חולצות, ולרוב חולצים נעליים. מי שיוצא מהקרוסלה האחרונה – בידו החגורה והנעליים, והוא מתלבש בחוץ.

במכלאה יש 4 מעוכבים. כולם "זלגו".

ת' מהמת"ק משתדל לעזור כמיטב יכולתו. המרצת הבדיקה ב"הומניטרי" – בזכותו. הוא מברר ומוסר לנו ששניים מהזולגים ישוחררו בעוד כמה דקות, והשניים האחרים בעוד שעתיים.

מדי פעם עובר אוטובוס תיירים עם ילדים, שיוצאים כנראה לטיולים. הבדיקה שם מהירה: החיילים נכנסים לאוטובוס, מציצים פנימה, בודקים כמה תעודות, ושולחים אותם לדרכם.

15.35 – הוכנסו עוד שני מעוכבים – "זולגים".

פגשנו מתנדבים מנורווגיה. הם שאלו אותנו לפשר הבנייה המסיבית של המחסום. לדבריהם כשהיו כאן בפעם הקודמת המחסום לא היה בנוי כמו עכשיו. ענינו שאולי אז עוד לא היו בטוחים שהמחסומים יישארו לנצח…

תמי מבקשת מת' לברר שוב מדוע לא משחררים את המעוכבים. לאחר ברורו: השניים הראשונים ישוחררו ב 16.15 ואלה שבאו אחריהם – ב 17.00. את זמנם קוצב מפקד המחסום.

16.00 שלושה חיילים צועדים בשמחת ניצחון אל מכלאת המעוכבים ובידם צייד של עוד 3 "זולגים".

16.15 בתור המכוניות הנכנסות – כלפני כן – 10 כלי רכב. לעומת זאת, ביציאה משכם נעלם התור כליל.

חילופי משמרות. המחליפים – מילואימניקים. המפקד החדש חמוּר סבר ביותר, וכך גם מתנהג:

מסמן ליוצאים מהבדיקה -כשהחגורה והנעליים בידיהם – להתלבש מחוץ לתחום המחסום. (לא רק שחלצו נעליים – עליהם ללכת בגרביים על רצפה מאובקת ומלוכלכת אל מחוץ למחסום כדי לנעול אותם שם,

לא פה. למה?  – ככה).

 תמי מבקשת מהמפקד הקודם שידאג לשחרר את המעוכבים לפני חילופי המשמרות.

16.35 המפקד העומד להתחלף משחרר שניים מהמעוכבים (כמובטח). אנו פוגשות את חברם שלא "זלג" אלא חיכה בתור במחסום, הוא כבר מחכה להם כרבע שעה. תמי "מסבירה" להם שלא היה כדאי להם לזלוג…

16.45 אנו עזובות את המחסום כדי להגיע לענבתא ולא-ראס.