15.45 בדרך למחסום נתנו למשהור (עם העגלה) חבילת בגדים מרעיה.במחסום פגשנו מתנדב משוויצריה, שאומר ששמע עלינו רבות.
תור המכוניות קצר. מת"ק נמצא במקום, ומדווח שיש מעוכבת בחשד לחבלנות. שמה עלה ברשימה והיא מחכה שייקחו אותה לשב"כ לבדיקה. הסככה כמעט ריקה. מעט מאד אנשים עוברים ושבים. עם זאת, הקרוסלה משחררת אחד אחד ע"י לחיצת כפתור של החיילת שבבודקה. הבדיקה קפדנית. ליד השולחן פותחים כל חבילה לפרטיה. האנשים נדרשים להוריד את המעיל ואת החגורה, ואח"כ גם לעבור דרך השער האלקטרוני. היות ואין הרבה אנשים הכל "זורם".

 16.00 ג'יפ מגיע לקחת את המעוכבת, ובמקומה מכניסים מעוכב חדש, גבר.  המפקד אומר לו שהוא צריך לחכות פה 3 שעות. אבל ישחרר אותו ב 5. למה?
זה סיפורו של המעוכב:הוא גר בסרה, ועובד בג'ית. תפסו אותו ב 7 בבוקר הולך ברגל מסרה לג'ית (ישירות, ולא דרך המחסום), ואמרו לו לבוא למחסום בית איבא כדי לקבל חזרה את התעודה.  הוא המשיך בדרכו לעבודה בג'ית, ורק כשסיים – בא למחסום לקבל את התעודה. היות ולא בא מיד בבוקר – הוא יחכה פה עד שיחליטו לשחררו. לדברי המפקד זה עלול לקחת 3 שעות.
בתשובה "לתחקיר" שלי הוא מספר: שכרו ליום עבודה (בשַיִש) 80 שקל. הדרך מביתו לעבודה בג'ית – כ 5 דקות – עולה לו 2 שקל. לפעמים הוא עושה זאת ברגל – כ 10 דקות.הדרישה ממנו להגיע לג'ית רק דרך המחסום מחייבת אותו לבזבז זמן וכסף: על נסיעה שעה וחצי (במקום 5 דקות)  ו30 שקל (במקום 2 שקלים). לשאלתי: מה תעשה מחר? תעבור דרך המחסום או תלך ברגל?הוא עונה: ודאי שאלך ברגל. הרי מוכרחים לפרנס משפחה. ולא כל יום תופסים…  דיברתי עם המפקד, שהסכים לדבר איתי בנעימות. עם תעודת הזהות הירוקה של הבחור בידו – הוא הסביר לי שבמקום להתייצב בבוקר במחסום כפי שהתבקש, הבחור המשיך בדרכו לעבודה. לכן יחכה. אמרתי לו שקיבלנו מכתב מהצבא שאסור לעכב בן אדם כעונש, אלא רק לצרכי בדיקה. על כך הוא ענה:קיבלתי הוראה לשחרר אותו ב 5. ואני מוסיפה ושואלת אותו, מה אתה הייתה עושה במקומו? היית מפסיד שעות עבודה והוצאות נסיעה של יותר משליש משכורת?  אין תשובה

16.30 עזבנו את המקום, בתקווה שכאשר לא נהיה שם המפקד יעכל את דברי וישחרר את הבחור לדרכו. הלואי. המראה של אדם כבן 35- 40 ב"מכלאה" של המעוכבים – משכיל, מדבר עברית, לבוש נאה – יושב חסר אונים, ומחכה להחלטה שרירותית של מפקד נער בן 19 – מקומם ואינו מרפה ממני.