בית איבא-ענבתא, יום ב’, 18.10.04, בוקר משקיפות: רחל א’, רוני ש’, רוחמה ש’, עדנה מ’ (מדווחת) 7:30 – תנועה ערה של הולכי רגל ומשאיות. החיילים ידידותיים ויעילים באופן יוצא דופן. מפקד המחסום ח’ מחלק מהסוכריות שהבאנו לכל ילד שעובר על פניו. הוא נענה בלב פתוח להעביר חולים, קשישים ואמהות עם ילדים קטנים ותינוקות מחוץ לתור, ללא הכבדה מיותרת. כן, אפשר גם אחרת! אין מעוכבים לאורך כל השעה וחצי שאנחנו במחסום זה. שניים שוחררו עם הגיענו. לדברי ח’, בגלל חג הרמדאן, שבו התושבים אוכלים ב-4:00 בבוקר, לפני הזריחה, הם גם עוברים מוקדם יותר ויחזרו בסביבות השעה 14:30, כדי להגיע לארוחה אחרי השקיעה. גם תור המשאיות הארוך עובר במהירות . משאית מרטיבה את הכביש, ולמרות שנוצרות שלוליות לרגע יש פחות אבק בשטח המחסום. “תראה כמה אבק”, אומר חייל לרעהו, בהתבוננם במי הבוץ על הכביש. כשהמחסום נקי מתנועה באופן מוחלט אנחנו מחליטות לעזוב.שבי שומרון 9:10 – אין מוניות מעוכבות. במחסום חייל בודק תעודותיהם של כלי רכב, כולל מוניות, בשני כיווני הנסיעה, צפונה ודרומה, ומאפשר זרימה של תנועה.ענבתא 9:25 – ליד הווילה ובית החרושת לעורות שלידה, מוניות רבות. הנהגים מתלוננים שהחיילים (הנראים ברכב סופה ממרחק מה) מרחיקים אותם מנקודת המעבר ורק לאוטובוסים נותנים לאסוף נוסעים העוברים ברגל ליד מוט הברזל. במעבר עצמו אין בידוק של חיילים. ברגע שהחיילים עוזבים על רכבם כל המוניות נוסעות לעבר נקודת המעבר. מתחילות צעקות עד כדי תגרות ידים בין נהגי האוטבוסים ונהגי המוניות. מהומה רבתי על כל נוסע פוטנציאלי (למעשה על כל מי שחוצה את המחסום). אנחנו מצלצלות לקמיל כדי להבין מדוע לא מאפשרים למוניות להתקרב למחסום והוא מספר על יריות שהיו לפני חודשיים במחסום ואשר הביאו לסגירתו מחדש. לדברי קמיל, הפלשתינאים הם שהעידו שמתוך נהגי המוניות יצאו היורים, שרצו לגרום להורדת המחסום ובכך “להרוויח” נוסעים. “אז שיחכו בצד ורק אוטובוסים יעבירו את הנוסעים”. הסיפור נשמע מעט מוזר, לאור העובדה שיש יותר פרנסה בהסעות כשהברזל מורם ופתוח. מאחר שמקום התימרון של המוניות והאוטובוסים ליד נקודת המעבר צר – בין ההר וקצה הדרך, שהיא על פי תהום של כשני מטרים, והמעבר להולכי הרגל בקצה המחסום גם כן על פי התהום – זו רק שאלה של זמן עד שתהיה שם תאונה של הידרדרות רכב או אדם. ומאחר שאין חיילים הבודקים את העוברים, פנינו למוקד ההומניטרי שבמינהל האזרחי והתלוננו על קיום מחסום זה. זו הטרדה לשמה, ללא כל בידוק או עילה ביטחונית. זכינו לאוזן קשובה, הן של מ’, שהיה בתורנות והן של ש’ מפקדו, שגם כן לא הבין את ההיגיון שבקיום מחסום זה. הוא הבטיח לבדוק ולחזור אלינו. הוא לא חזר. כדאי להמשיך ולהטריד בנושא מחסום זה. הבנו את הדינמיקה של עיכוב מוניות בקטע זה. ברגע שהצבא יחזור למחסום זה, כל מונית שתעמוד ליד המחסום תעוכב בדרך זו או אחרת. נהגי המוניות אישרו באוזנינו שכך אכן יהיה.10:00 – עזבנו.