מת”ק עציון, מחסום ג’בעה ומחסום 300  

מת”ק עציון: באולם ההמתנה 20 גברים ו-6 נשים. הגברים ממתינים לכרטיסים מגנטיים והנשים בעיקר לאישורי נוצרים לרגל חג המולד. במקום היו 4 ממתינים ללא מספרים. אחרי טלפונים שלנו הוכנסו כולם בקצב מהיר. לא ראינו האם ארבעת חסרי המספר התקבלו אף הם. הנשים התקבלו כולן וקיבלו אישורים תקפים לחודש ימים.

 מחסום ג’בעה: קבלנו פניה מעובד הגר בכפר צוריף (על כביש 354) ועובד בבית שמש. אישור התנועה שלו מחייב אותו לעבור דרך תרקומיא. המסלול מרחיק אותו מאד מיעדו הסופי וגוזל זמן רב מדי בוקר וערב בנסיעה לעבודה וממנה. הוא סיפר כי כל מי שמקבל אישורים במת”ק עציון יכול לעבור במחסום ג’בעה, ורק מקבלי אישורים במת”ק חברון מופלים לרעה. נסיונותינו לעזור לו נתקלו בחומה בצורה. למדנו כי המחסום הוא מעבר לישראלים בלבד. האינפורמציה לא תאמה את מה ששמענו מפי הפונה והחלטנו לצאת למקום. המחסום נמצא על הקו הירוק, בכביש 367 מעט לפני הצטלבותו עם כביש 357. במקום מסלול למכוניות פרטיות ואחד לרכב ציבורי. זהו מעבר לרכב בלבד, ועוברים בו ישראלים. פלסטינים בודדים מקבלים אישור מיוחד המאפשר להם מעבר ברכב במקום הזה. בדרך כלל האישור ניתן למעסיקים שמעסיקים יותר מעובד בודד אחד ושניתן לאסוף את כולם מאותה נקודת מפגש. בעבר היתה גישה ברכב לכביש הזה מן הכפר צוריף. היום יש מחסום בשולי הכפר ובטונדות בצידי הכביש, מעלה גבעה קטנה. המעטים בעלי האישורים מטפסים ברגל במעלה הגבעה הקטנה ומחכים על הכביש למעסיקים.  

החיילים במחסום, שלא “ידעו את יוסף” היו נחמדים ומוכנים לענות על שאלות. שמענו כי בבוקר יש תנועה די ערה במקום, אך במשך היום התנועה דלילה. “אתם בודקים את כולם?” “כן, כי אולי יסתננו מחבלים לישראל, ומה יגידו אז אנשים כמוך שמתנגדים למחסומים? מה יש לך, את לא מבינה כמה זה מסוכן? את רוצה שיהרגו אותך?” “לא בדיוק” עניתי “אני דווקא רוצה למות במיטה ולא בפיצוץ”. התשובה הזו הצחיקה את החיילים מאד. המחסום מנוהל בשיתוף ע”י יחידת המעברים וצה”ל.

אחרי הביקור במקום התקשרנו שוב לפונה וסיפרנו לו את מה שלמדנו. אז הסתבר כי הוא עובד בישראל, אך הוא הפלסטיני היחיד שעובד אצל המעסיק שלו, כל שאר העובדים הם ישראלים. הוא סיפר שפנה אלינו כי שמע “שיש אצלכם אנשים שפותחים את כל המחסומים” – שמחנו שיצא לנו “שם טוב” והצטערנו מאד שלא כך הדבר!

מחסום 300 – בית לחם: שלט אדום גדול של משרד התיירות מקדם את פני הבאים. “שיהיה לכם חג שמח ושנה טובה”. תהינו – מה טוב ומה יכול לשמח את כולם. פועלים רבים חוזרים מן העבודה. כולם מכינים כבר מראש את האישורים לביקורת, שמים את כף היד מיד על המכשיר וממהרים בריצה החוצה. איש החברה האזרחית, עומד מתחת לשלט האוסר עישון ומעשן בנחת. מפעם לפעם הוא יוצא אל פתח המחסום לדאוג שכולם יעמדו בשורה ישרה ולא ידחקו – הכל בגסות ובוטות. ניסינו להעיר לו על העישון והתשובה..נחשו… “אסור לי לעזוב את המקום אז איך את רוצה שאני אעשן?” “אולי כדאי לא לעשן, לו פלסטיני היה מעשן היה מיד נענש כי אסור לעשן, נכון?” “מה העסק שלכם? תמיד רק רע? אתן ממש נשים רעות” מה אומר ומה אגיד?!

עזבנו ברוח נכאה.