מחסוםבית לחם   

06.50 – המחסום מלא אדם, חמש עמדות פתוחות בצד הישראלי והן ממש לא מספיקות, בצד הפלסטיני היתה פתוחה  בשעה חמש בבוקר רק עמדה אחת של גלאי מתכות שהעבירה את האנשים בקצב איטי מאד פנימה.

אב שמגיע ארבע פעמים בשבוע עם התינוק שלו לקבלת דיאליזה בישראל מעוכב והאישור נלקח ממנו בחלון. הוא קורא לנו לעזרה ומושיט לעופרה את המסמכים שנשארו בידו. המאבטח מגיע ומבקש לקחת גם את המסמכים האלה. עופרה מסרבת לתת לו את הניירות והחיילת באשנב מפסיקה לעבוד ומתחילה לצרוח. מאחת הדלתות יוצא שוטר וגוער בנו על שאנו מתערבות בעבודתם של החיילים מצד שני, הוא פונה בערבית אל אבי התינוק והולך לברר את העניין. בינתיים החיילת ממשיכה לצרוח. "הן עושות לי פרצופים," היא אומרת לאחראית עליה, שמוזעקת גם היא ואומרת לנו שבכלל אסור לנו להיות במחסום ושהיא תעיף אותנו. בינתיים התור מתעכב, החיילת לא יכולה לטפל באנשים בגלל שהיא צורחת, לפעמים ככה סתם בלי שאף אחד מתייחס אליה. בסוף מגיע השוטר ומחזיר את האישור לאב ואומר לו ללכת למת"ק עציון לקחת אישור חדש. הוא מנוע שב"כ, אומר השוטר, הוא עושה לנו הפוך על הפוך. בכך התכוון האדון השוטר להגיד כנראה שאבי התינוק שלפנינו נכנס לישראל עם תינוק שזקוק לדיאליזה ארבע פעמים בשבוע רק כדי לאתגר את כוחות הביטחון ואת אצילות הנפש שלהם.

התקשרנו למוקד ההומניטרי להתלונן שיש רק חמש עמדות כאשר ברור לגמרי שזה לא מספיק. אחרי חצי שעה התקשרנו להתלונן שסגרו עמדה נוספת והלחץ בשיאו, ואז בשעה שמונה כשעדין תורים ארוכים משתרכים מכל אשנב, התקשרנו להתלונן שסגרו עוד עמדה ועכשיו יש רק שלושה חלונות פתוחים. כאמור, מאמצינו העלו חרס.

מת"ק עציון

 08.45 – גם מת"ק עציון הומה אדם. הרבה מהאנשים מגיעים כדי לרענן את הכרטיס המגנטי שלהם. המון אנשים ניגשים אלינו לקבלת עזרה, יותר מהרגיל, הרבה מהם מנועי שב"כ.

גבר כבן 40 ניגש אלי עם מסמכים מהמשטרה. הוא חקלאי, לפני כמה זמן עצר אותו שוטר, מצא מסור באוטו ולקח אותו ישר לחקירה במשטרה. השוטר טוען שזה סכין. מאז הוא מנוע משטרה, כל פעם הוא מגיע למת"ק לדבר עם השוטר אבל הוא איננו. אמרתי לו שהוא מגיע ב -11 כל בוקר. לטענתו ב-11.15 הוא כבר איננו.

שלושה גברים צעירים שואלים מי יכול לעזור עם צווי הריסה של בתים. הבתים שלהם רחוקים מהחומה מרחק רב ובכל זאת, שש בתים של אותה המשפחה העומדים בשורה אחת, קיבלו צווי הריסה בגלל שהם עומדים על הגבול שבין איזור בי לאיזור סי. נתנו להם את הטלפונים של הועד נגד הריסת בתים.

 
בתוך כל אלה עוברים פתאום שני חיילים לבושים באפוד מגן וקסדות כשביניהם הולך איש זקן רכון על הליכון ועמוד עם שקית עירוי  (אינפוזיה) נגרר אחריו. אחד החיילים אוחז תת מקלע עם מחסנית בפנים מכוון כלפי הזקן, השני פותח איזו דלת והשלושה נבלעים מאחוריה.

מה זה ? אני נזעקת, אבל מנועי השב"כ בהם אני מטפלת לא מגיבים.

מה קרה ? אני שואלת את בנו של הזקן שנשאר מחוץ לדלת.

אבא שלי חולה, צריך להיכנס מסביב, בלי תור.

זה הכל ? כן, זה הכל.

 אז למה זה נראה כל כך נורא?

ב-10:30 אנחנו עוזבות וחוזרות הביתה.