07:00 מחסום 300: זה בוקר איום, קר וגשום ומסיבה לא ידועה מאד מאד איטי. אנשים היוצאים מתלוננים שהם חיכו שעות, משעה 05:00 ועוד לפני כן ורק עכשיו הם יוצאים. האקומנים מדווחים על כ-500 אנשים פחות מהרגיל לשעה זו ביום רגיל (האם יש דבר כזה "יום רגיל"?) היו הרבה אנשים בתור ההומניטארי והנשים שעברו שם היו מרוצות. זה כולל קבוצה של חמש סטודנטיות לרפואה שעברו וזה כולל את הסטודנטית האחת שבמשך כל השבוע שעבר לא הורשתה לעבור (פרט ליום א'). לפחות הפנים של אלה קרנו משמחה. הגברים, לעומת זאת, היו כעוסים מאד. אחת מקבוצת האקומנים סיפרה על איש מחברת הבטחון שירק על האנשים מלמעלה. היא סיפרה איך הוא מילא את פיו רוק וירק כמויות למטה. אנחנו התלוננו ואז החברה בארגון זכויות האדם הזה הצביעה עליו. הוא עבר לצד שלנו והצטרף אלינו למטה. אנחנו שאלנו אותו על שמו והוא אמר שקוראים לו "אשר". בתשובה לשאלה האם הוא ירק, הוא אמר "לא, אבל היה מגיע להם". שמענו הרבה צעקות וקריאות גנאי וגם רעש של חפצים נופלים. אנשים שיצאו התלוננו על דוחק ומחנק עד שהיה קשה לנשום. החיילת בחלון מספר 7 הביעה בשפת הגוף שלה בוז ויהירות, דיברה בטלפון, סידרה את שערותיה, הכל בזמן העבודה. 9:00 עזבנו כשהמקום היה כמעט ריק. 

9:15 עציון: מעט אנשים אבל הרבה תלונות ובקשות לעזרה. שוב היו אנשים שבאו לבקש את האישורים המוחרמים שלהם בחזרה. היה באפשרותנו לעזור לפחות לאחד מהם, איש כבן 35, שעובד כבר 5 שנים בהוסטל לאנשים זקנים בעיר העתיקה. אישורו נלקח ממנו ביום ה' במחסום 300 ונאמר לו שהוא יכול לקבלו בחזרה במת"ק עציון. לא התאפשר לו ללכת לעבודה בימים ה',ו',ושבת (המת"ק סגור ביום ו' ושבת) והיום נאמר לו שהאישור לא נמצא במת"ק. צלצולים ובדיקות העלו שהוא לא מנוע בכל צורה שהיא ושהאישור נמצא במחסום. עוד כמה טלפונים והאיש מצא את האישור, שהוחזר לו בלי הסבר או התנצלות או, כמובן, פיצוי על ימי העבודה. לפחות הוא יוכל מחר לחזור לעבודה.

לא מובן מדוע מוחרמים האישורים ללא כל סיבה!