07:00 אנו מגיעות למחסום בית לחם והוא הומה אדם. מתוך שאנו מצפות ביום כזה לגרוע מכל המצב נראה לא נורא כל כך. הפלסטינים שהיו בטוחים שצה"ל יטיל סגר אחרי סוף השבוע הסוער בעזה הופתעו לגלות את המחסום פתוח, מה שאולי הסיח מעט את הדעת מהעובדה שרק שני שרוולים נפתחו בצד הפלסטיני והמעבר לצד השני היה איטי ביותר. בצד הישראלי פתחו חמש עמדות שיצרו מראית עין של מעבר מהיר. אלא שבשיא הלחץ נסגרה עמדה אחת ועשרות האנשים שעמדו בתור לעמדה זו החלו להידחף אל התורים האחרים ולעורר מהומה.  כאשר התקרבה סילביה אל הגדר המפרידה בן הצד הפלסטיני לישראלי התחיל לצרוח מעמדתו החייל אל  המאבטח: "תעיף אותה משם". המאבטח שעמד בגלריה העליונה צרח לעבר סילביה להתרחק אל הקיר. אחרי כמה דקות של צעקות מצד המאבטח והחייל שנתקלו בהתעלמות מצדנו תשו כוחותיהם וכל אחד חזר להתעסק בענייניו.  קבוצה של איטלקים עמדה בצד הישראלי והשקיפה על המתרחש. הם חברים בתנועה שנקראת

 קבוצה קתולית למען שלום,  PAXCHRISTI. הם הגיעו למחסום ועברו מהצד הפלסטיני לישראלי בשעה ורבע (הם הגיעו מאוחר יחסית, אם היו מגיעים יותר מוקדם היה לוקח להם הרבה יותר זמן לעבור)

  כשהגענו למת"ק עציון כבר התקדרו השמים ומזג האויר התקרר. באולם הקבלה רק קצת יותר חם מהטמפרטורה שבחוץ ואת המזגן, לשאלתנו, אי אפשר להדליק.  בחור פלסטיני צעיר בא לקחת את האישור המחודש שלו בלי המעסיק. מכיוון שהוא לא יכול לקבל את האישור שלו בעצמו ניסינו לבקש בשבילו את האישור.  בקרוסלה שמאחורי אולם הקבלה עמדו שני מתנחלים מחכים להיכנס. איזה חוצפה, אומר אחד מהם, אני צריך לחכות כי הם הכניסו את כל הערבים לפני. בבית אל אני נכנס עם המכונית ישר לתוך המפקדה.

צה"ל עובד כמו גוף הסתדרותי, אומר לו השני, בגלל זה הוא לא מצליח בשום דבר. תגידי, פונה אלי הראשון תוך שהוא מסתכל על הפלסטיני הצעיר שלו אני מנסה לעזור, לא פורצים פה למכוניות?