מחסום בית לחם שומם; מחסום מזמוריה פעיל רק לכלי רכב ולבעלי תעודה כחולה.  עבודות נרחבות מתבצעות בקרבתו לסלילת הכביש העוקף שיקשר את האזור (ואת גוש נוקדים-תקוע ועוד) עם דרום ירושלים (שיח’ סאעד והדרך האמריקאית); מחסום הרכב ואדי נאר וסביבותיו מחודש לתפארת, ללא עצירה; מחסום הזיתים מהצד הפלסטיני עוברים בודדים; מחסום שועאפט ברכב – המון כוחות ביטחון, המעבר הרגלי שומם.  

מחסום בית לחם: שבע וחצי בבוקר, סביבת המחסום מיושנת ואין אפילו מוכר קפה. פוגשות כמה סוחרים ועובדי מערכת בריאות שעוברים. מדווחים שחברון נגועת קורונה ושיש גם סגר סביב בית לחם וערים גדולות בגדה. מתברר שביום ראשון-שני (28-29.6) העבירו במשך כל שעות היום והלילה את הפועלים שהסכימו לעבוד בישראל תוך התחייבות להישאר במקום שלושה שבועות. עכשיו אף פועל כבר לא זכאי לעבור. בסוף היום אנחנו מתבשרות שסגר מלא יוטל מצד הרשות הפלסטינית מיום שישי 3.7.20. מעניין מה קורה עם הפועלים שיישארו תקועים בישראל…

במחסום מזמוריה: לפי הדוחות, הייתה פה משמרת רק במרץ 2012, ובינתיים המחסום שינה פניו לחלוטין. הוא מעביר רק כלי רכב של בעלי תעודה כחולה. החיילים לא הבינו מאיפה צנחנו להם ורצו לשמוע מי אנחנו בכלל ומה אנחנו חושבות…. בסביבת המחסום מתבצעות עבודות נרחבות לסלילת הכביש העוקף הדרומי שיגיע לדרום מזרח ירושלים. הוא בוודאי ישרת את גוש ההתנחלות של נוקדים תקוע וקידר.

מחסום ואדי נאר (הקונטיינר): הגענו מדרום למחסום וחווינו את הקושי בנסיעה שבנסיעה בדרך היחידה המובילה את הפלסטינים מצפון הגדה  לדרום הגדה, דרך צרה, הררית ומתפתלת ששופצה במימון USAID אבל גם השיפוץ לא הפך אותה לדרך מהירה וטובה. הקונטיינר נראה כמו מחסום מכובד עכשיו. החיילים היו מרוכזים היום בצד הכביש המוביל לשטחים, והמכוניות הנכנסות לכיוון עזרייה ומעלה אדומים חלפו בלא מפריע. המכולת המיתולוגית שנוהלה בידי הזקנה הייתה למסעדת דרכים משופצת. אגב, תמיד התפלאנו שהמקרר במכולת הכיל בעיקר את תוצרת החלב של תנובה וטרה  ולא מוצרי חלב פלסטיניים (אפרופו הכיבוש כמכשיר השתלטות על שווקים כלכליים נוספים).

מחסום הזיתים (ראס אל סביטאן): משם נסענו לעזרייה, המופרדת מירושלים ממש בין הבתים בחומת ההפרדה; נכנסנו לדרך פנימית מפותלת וקשה המובילה למחסום הזיתים (להולכי רגל ) מן הצד השני של החומה (שטח B). במחסום הזיתים נוהגות אותן תקנות מעבר כמו בבית לחם, אין מעבר פועלים, ומעולם לא היה שם מעבר מכוניות, למרות שיש תשתית לכך. המת”ק שהיה במקום נסגר במהלך הרמדאן (הנפיקו בו בין השאר גם כרטיסים מגנטיים). נהגי ההסעות שנדחקו לתחתית גבעת המחסום סיפרו שהייתה היום סגירה  פתאומית של המחסום למשך שעה ללא הודעה או הסבר.

מחנה פליטים שועאפט:  נכנסנו ברגל. שוב מכה בך אי ההתחשבות הבסיסית בצורכי העוברים – שביל הגישה ארוך מאוד. למה מקשים ככה?  מגרש ההסעות בפנים ריק, הילדים בחופשת הקיץ. שקט פה היום, אבל הפילבוקס המפוחם מספר על ההפגנות הסוערות של תושבי המחנה. רובו תושבי ירושלים, שמצאו עצמם מוזנחים מחוץ לחומת ההפרדה. עם תשלומי ארנונה, אך שירותי עירייה מחפירים.  בבדיקת היציאה הרגלית מחייכת אלינו חיילת חמודה מהצפון מעבר לזגוגיות העבות. מחסום הרכבים הומה כוחות ביטחון מכל המינים והסוגים. תור המכוניות לא גדול.