14.30 – 18.00

כביש המנהרות

בכביש המנהרות, צומחות החומות משני עברי הכביש, חלקן העליון משופע, והתחושה נעשית יותר ויותר של נסיעה במנהרה, גם כאשר אתה מחוץ לזו החפורה בהר. במחסום עצמו כמעט ולא הייתה תנועת רכבים כאשר עברנו בו. גם בכביש 60 לא הייתה תנועה ערה במיוחד, רק היציאה מאל נשאש הייתה פקוקה. אין למכוניות הפלשתיניות היוצאות משם הרבה מרחב תמרון בעליה על כביש 60.

מת"ק עציון

אולם ההמתנה במת"ק עציון היה ריק לחלוטין כשהגענו והחייל ישב לו בחלון. לאחר כרבע שעה הופיעו שלושה אנשים, אחד לבוש בקפידה הציג את עצמו באנגלית כרופא, מומחה להשתלת שיניים בבית לחם, שבא לבקש אישור יציאה לפגישה עם עמית בקליניקה שלו שבפתח תקווה. דווקא אז כבר לא היה החייל ליד החלון. הקריאות הרגילות "חייל, חייל" לא הועילו אבל טלפון למשרד דווקא כן ושלושת האנשים נכנסו אחרי פניה מנומסת באנגלית מצדו של החייל. רגע אחרי שנכנסו הופיעה אישה שהוזמנה לבוא אל קפטיין יוּני. החייל אמר לה ללכת לתחנת המשטרה אך לא הסביר היכן היא נמצאת. ליווינו אותה לאחורי הבניין ושאלנו שם את החייל בסוכה שלא היה לו מושג מיהו אותו קפטיין. יש לציין שהוא עשה מאמץ לברר בטלפון, אך לא השיג כל מידע בדרך זו. החלטנו להסיע אותה למשטרה הנמצאת ליד המחנה הצבאי שמעל למת"ק. בקצת חשש היא נכנסה למכונית שלנו ואנחנו הרגשנו כמו צופים שמכריחים זקנה לעבור את הכביש. בכל זאת היה זה כנראה המקום הנכון כי השומר בכניסה לתחנת המשטרה הזמין אותה לשבת ולחכות שם.

אל ערוב, אלעזר, אפרת

נסענו עוד קצת דרומה על כביש 60 עד לאל ערוב שם גילינו שמגדל התצפית בכניסה הדרומית של המחנה, הוסר.

חזרנו כלעומת שבאנו ונכנסנו לישוב אלעזר הגדל בקצב מסחרר ונסענו שוב לראות את המתחם המיועד להתנחלות החדשה "נצר" כי אחת מאיתנו לא הייתה בביקור הקודם. הדגלים סביב המתחם מתנופפים ובעליה אליו, מדי כמה מטרים מוצבים ספסלים לנוחיות העולים בהר. ארבעה ספסלים כאלה גם מוצבים למרגלות הישוב אלעזר ולחלקם מודבקים שלטים; הראשון לכבודו של חיים נחמן ביאליק האחר לרב לא מוכר לנו. השלטים באחריות נשים בירוק – למען עתיד ישראל ובניה בגבעות יהודה.

הכניסה לאפרת נעשית בדרך זמנית בשל עבודות סלילה הנעשות בכניסה הרגילה. מעניין שכאן גם דרך זמנית מזופתת למשעי, שלא כמו הדרך היורדת מחוסן לאל חאדר שכבר כמה שנים שהמכוניות הנוסעות בה הורסות את צמיגיהן בדרך העפר.

בית לחם (מחסום 300)

במחסום 300, כמו בכל הפעמים הקודמות שהיינו שם, היציאה מהירה. הפעם פשוט עברו כולם דרך אחד החלונות שכלל לא היה מאויש והמעצור של הכניסה דרכו שוחרר. החלון היחידי שבו יושב חייל הוא זה שדרכו נכנסים מבית לחם.

כמובן שאי אפשר שלא לשאול: "אם אכן אין כל צורך לבדוק את היוצאים דרך מעבר זה, מדוע כל כך הרבה שנים עונו הפועלים החוזרים מיום עבודה מפרך בעמידה בתורים הארוכים?"