בית פוריכ, ג’בע (ליל), זעתרה (תפוח), חווארה, יום ש’ 21.6.08, בוקר
כללי:
משמרת של שש וחצי שעות, בחום בלתי נסבל, ושוב השיגרה הקשה של הכיבוש המתמשך שלעולם מפתיע ומבהיל.
זעתרה:
טרם הספקנו לחנות את המכונית, להוציא את חפצינו ולנעול את הדלתות ניגש אלינו מפקד המחסום, איש מילואים "ללא פרצוף". הוא הרכיב משקפי שמש מן הסוג המקובל על אנשי ביטחון שדרכם לא רואים את "האדם". "מי אתן?" הצגנו את התג ואמרנו "חברות במחסום ווטש". "תתרחקו מכאן – פה מסוכן ואני אחראי על בטחונכן". "באנו לבצע משמרת ולתעד מה שנראה, לא דיברנו עם איש, לא הפרענו לאיש ולא ברור לנו מדוע אתה מנסה לסלק אותנו". "כי ככה אני אומר". "אבל אני כבר לא בצבא – מזה 62 שנים, ואיזה סמכות ניתנה לך לסלק אותי ממקום ציבורי?" "פה לא ציבורי" "באמת? ומי כל האנשים הללו שעומדים פה במגרש – הם לא ציבור?" "אתן רק רוצות לעשות צרות" "חבל שזאת גישתך. הבה ונפסיק את השיחה כאן ועכשיו ונלך איש למעשיו". וכך היה.
בתור מכוון צפון לדרום 28 מכוניות. כאשר הגענו ב-06:45 בדיוק התחילו ההכנות להחלפת משמרת וארוחת בוקר.
החיילים אנשי מילואים שלא מיהרו לשום מקום. טלפון למוקד ההומניטרי זרז את ההליך מאד. מעבר ממוצע 12 דקות.
שוטר כחול עסוק בבדיקה גופנית מאד אינטנסיבית של אחד העוברים. כל פתק הוצא מכל כיס, ואפילו ארנק הכסף נבדק בקפדנות. במכונית ממנה יצא הנבדק יושבים עוד שלושה אנשים. ההליך מתמשך ואנו לא מצליחות לברר במה מדובר. אנחנו לחוצות – המצב נראה מבהיל. מתנהל דין ודברים בין האיש לשוטר – שנראה מאד לא נעים ובסופו של דיון שמים לאיש אזיקים על הרגליים ועל הידיים והוא מובל למכונית משטרה ונלקח מן המקום. לא הצלחנו לקבל טלפון בכדי להודיע למשפחה על המקרה.
מעוכבים, שישבו על קצה המידרכה שוחררו והתעודות הוחזרו להם. תעודה אחת היתה חסרה – "הסתכנו" וניגשנו אל האנשים ושכנענו אותם לא לעזוב עד שתמצא התעודה – וצדקנו לשמחתנו.
עמדנו לעזוב כאשר גילינו אמבולנס והרבה רוכבי אפניים בצד המערבי של הצומת. חששנו כי מישהו נפגע והלכנו לברר. הסתבר כי זה מסע אפניים למען שלום ואחוה שיצא בבוקר מקלקיליה בדרכו ליריחו. רוכבי האפניים שמחו לדבר – בעברית מצוינת – ושאלו ארוכות מי אנחנו ומה מעשינו. קבלנו מהם הרבה מחמאות ועידוד – והשבנו באותו אופן. ושוב הופיעו החיילים לשבור את השמחה. "תלכו מכאן לשם" "מדוע?" פה אסור לכן לעמוד" "באמת? מי נתן את ההוראה?" המפקד שלי" "אולי אני אטלפן למפקד שלך ואשאל אותו לפשר ההוראה?" "את כותבת במחברת שלך סודות צבאיים" . "מה? סודות צבאיים? איזה? אלה שכל העוברים ושבים רואים? אתה שומע מה שפיך אומר? סודות צבאיים במקום פומבי? אולי תכנס לאתר שלנו ותראה איזה סודות צבאיים אנחנו מפיצות". "אתן נבלות – כולם יודעים עליכם" "אני מבקשת שתתרחק ממני. זו לא לשון בה אני מוכנה לדבר, ובודאי לא מוכנה לשמוע אותה מבחור שיכול להיות הנין שלי. מעניין מה היו חושבים הוריך על ההתבטאות שלך – או אולי ילדיך ואשתך". ואז התפרץ לשיחה מלואימניק נוסף – איש גבוה ומפחיד ואת המילים שלו החלטתנו שאי אפשר להעלות על הכתב. עזבנו.
חווארה:
הרבה מאד אנשים בדרכם לשכם ומעט מאד עוברים בדרכם דרומה. הכל מתנהל במהירות יחסית, ואנשים טוענים "שהיום טוב". מפקד המחסום א' מתעלם מאתנו ולאורך כל המישמרת לא החלפנו מילה.
ליד "הנקודה ההומניטרית" יושב בחור בצל, וממולו עומדת מונית ישראלית שהוא נהגה. מפעם לפעם הוא ניגש אל מפקד המחסום ומנהל שיחה/תחינה. החלטנו להתערב ושאלנו מה קרה. הסתבר שהוא אסף פועלים בתחנת המוניות של בית פוריכ והסיע אותם בדרכם לעבודה על כביש מדיסון. הוא מעוכב כבר 4 שעות. את הפועלים שיחררו אחרי 3 שעות ( "כמו שמותר" לדברי איש המת"ק). ניסינו להסביר לו את פשר "הפשע". האיש היה המום. הרי אין כאן שום שלט, איך יכולתי לדעת. טלפון למת"ק שיחרר את האיש מיד. כאשר המתק"ניק במקום ניגש אלינו הסברנו לו מה מותר ומה אסור – הוא הסביר שהוא חדש ויברר.
בית פוריכ:
חום נורא ואין כמעט איש במחסום. מתי עברו כולם? היכן נהגי המוניות? מה קורה? הנהג הבודד שהיה במקום הסביר לנו שהיום הכל שקט. רצינו לנסוע לכפר ולראות מה קורה שם, אך גילינו בחצי הדרך מכונית משמר הגבול והחלטנו לשוב על עקבותינו. המחסום עדיין ריק. מכוון שכם עברו שתיים שלוש מכוניות, לשכם – כלום.
חווארה:
אין חדש הכל שקט מאד. האורחת שלנו מזועזעת מן המראה. "ככה חיים אנשים" היא שואלת. "זה איום איזו השפלה כמה נורא". מה יכולתי להשיב?
חווארה העיירה:
החלטנו לשוב לירושלים. כאשר הגענו לעיירה חווארה, פחות או יותר מול מוכר הירקות "שלנו" פגשנו שני ג'יפים צבאיים ומכונית משטרה כחולה. המכוניות הקיפו מכונית פרטית שחורה ושבעה מג"בניקים ושלושה שוטרים התעסקו עם בחור צעיר שנראה בשנות העשרים המוקדמות שלו. מסביב התקהלו – אם כי במרחק בטוח – בעלי החנויות שמסביב ועוברים ושבים. עצרנו לברר מה קורה. כאשר הגענו למקום נראה היה כאילו דוחפים את העצור בכח, אבל כאשר הרגישו בנו העניין התנהל ללא אלימות פיזית. לנו כמובן לא נתנו הסברים, אך התברר כי האיש חשוד כי הוא נוהג במכונית גנובה. חשוב להדגיש כי למכונית לא היתה לוחית מספרים. שאלנו את עצמנו למה כל זה נעשה ע"י משטרת ישראל וצה"ל כשמדובר בפלשתין – אך לזה כמובן אין תשובה מספקת. הצלחנו לברר מי האיש ולהודיע למשפחתו. לפחות את זה הצלחנו לעשות. האורחת שלנו נשארה המומה – לא כך היא תארה לעצמה את החיים כאן.
הכניסה למעלה לבונה:
חשבנו שעכשיו נפליג הביתה ללא עכובים נוספים. טעינו. בכניסה לכביש המוליך למעלה לבונה תור ארוך של מכוניות. מחסום "מעופף" שלא "התעופף" לשום מקום. עצרנו לראות מה קורה. נעמדנו במרחק וחנינו במרחק סביר מן הכביש. מיד ניגש אלינו חייל וניסה לגרש אותנו. שאלנו את עצמנו אם זה החום המטריף את הדעת או שמא איזה קשר נסתר בין החיילים מדריך אותם היום. כמובן סרבנו וצפינו בנעשה. הבדיקה היתה מאד יסודית והתור ארוך.
לבסוף הסבירו לנו "כי המתנחלים משתוללים"! "היום? לא ראינו אף מתנחל – שבת היום וחוץ מזה – אם המתנחלים משתוללים למה עוצרים את הפלסטינים? זה נשמע לך הגיוני?" טלפון למפקד המת"ק כנראה עזר. אחרי חצי שעה (ארוכה מאד בחום הנורא) המחסום התקפל והפעם באמת נסענו ישר לירושלים.
במחסום ג'בע/ליל היה תור ארוך ביותר. לא התעכבנו אך הודענו למוקד ההומניטרי. לא הספקנו לצפות בעטרא – נעשה כך בשבוע הבא.
עייפות ומתוסכלות – ובעיקר כועסות חזרנו הביתה.
חווארה העיר והמחסום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית.
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים.לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים
העיירה חווארה שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה. בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.
מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.
ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.
חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת. בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים.
ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד. כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.
(עדכון נובמבר 2023)
Shoshi AnbarMay-18-2025חווארה: הבתים הישנים בשטח סי
-
מחסום בית פוריכּ
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום בית פוריכּ
אחד משלושה המחסומים שסגרו על העיר שכם - בית פוריכ ממזרח, חווארה מדרום, בית איבא ממערב.
המחסום ממוקם בצומת הכבישים 557 (כביש אפרטהייד האסור בנסיעה לפלסטינים), המוביל להתנחלויות איתמר ואלון מורה ולכביש 5487.
המחסום הוקם ב-2001 להולכי רגל ולרכבים; שעות הפתיחה היו קצרות והמעבר היה אטי ובעייתי מאוד. לכאורה המחסום נועד לפקח על התנועה של תושבי בית פוריכּ ובית דג'ן, בהיותו הפתח היחידי אל מחוץ לכפריהם.
מאז מאי 2009 המחסום פועל 24 שעות ביממה, הנוכחות הצבאית מצומצמת, רכבים יכולים לעבור בו ללא בדיקות, למעט בדיקות אקראיות. (עודכן באפריל 2010)
-
מחסום ג'בע / ליל (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
.
מחסום דרכים לבדיקת רכבים, נמצא על כביש 65, גובל בגדר הדרומית של כפר ג'בע, כשלושה ק"מ מזרחית למחסום קלנדיה, על הדרך המובילה להתנחלות אדם בואכה כביש 60.
בחפירות ארכיאולוגיות בתחומי הכפר נמצאו שרידי בית בד מימי בית ראשון. האירועים שהביאו להקמת המחסום דווקא כאן: ביום חטיפתו של גלעד שליט ולפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, נחטף בחור בן 17 מאחת ההתנחלויות בידי חולייה פלסטינית.
גופתו נמצאה מספר ימים מאוחר יותר במבואות רמאללה. תחקיר צבאי העלה שחוטפיו העבירו אותו בציר זה. המחסום הוקם על מנת למנוע מקרי חטיפה בעתיד וכדי להזהיר מתנחלים מנסיעה לרמאללה וכניסה לשטח A (האסור בכניסה לישראלים).
המחסום הפועל כל שעות היממה. בדרך כלל נבדקים רק הרכבים הנוסעים בכיוון רמאללה.(נובמבר 2016): כל בוקר, כשהמתנחלים בהמוניהם נוסעים לירושלים על כביש 60 וכל אחה"צ שהם חוזרים מירושלים על כביש 60, יוזם הצבא פקק בכניסה למחסום ג'בע ומעכב את תנועת הפלסטינים שנוסעים לעבר כביש 60.
(פברואר 2020): בשנתיים האחרונות המחסום לא תמיד מאויש. לפעמים החיילים באים וסתם עומדים, לפעמים באים ועוצרים ובודקים את הנכנסים לכפר, לפעמים מפטרלים בסמטאות הכפר, לפעמים יורים רימוני הלם וגז ולפעמים פולשים לבתים ועוצרים צעירים, מספרים העוברים במחסום חזמה.
(מעודכן לפברואר 2020)
Apr-18-2023מפת מחסומי צפון ירושלים
-
מחסום זעתרה (צומת תפוח)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום פנימי בלב הגדה, בצומת כביש 60 וכביש 505 (חוצה שומרון), ממזרח להתנחלות תפוח.
מחסום זה הוא "הגבול" שסימן צה"ל בין צפון הגדה לדרומה, בהתאם למדיניות הבידול בין שני חלקי הגדה שהונהגה מאז דצמבר 2005. במחסום עוברים כלי רכב והולכי רגל המחליפים רכב בצומת.במחסום זעתרה מסלולים נפרדים לישראלים ולפלסטינים. במסלול לישראלים אין בודקים ומסלול לפלסטינים בודקים. התור מתארך ומתקצר חליפות. המחסום, הפתוח 24 שעות ביממה, מאויש חלקית על-ידי הצבא. בדיקת העוברים במחסום נעשית באופן אקראי.
Shoshi AnbarSep-27-2023זעתרא (צומת תפוח). שלטים
-