13:00- במחסום צומת זעתרה/תפוח
מעט מכוניות וכלל אין תורים. הגזלן של המתנחלים ברחבת החניה של המחסום מתרחב והופך בהדרגה לבית קפה. המון מתנחלים בטרמפידה ושוטר נותן רפורט למתנחל מזוקן המתווכח איתו בלהט – מחזה נדיר ביותר במחוזות אדוני הארץ.
 
מחסום חווארה:
15:20 – אי אפשר לטעות בצרחה של חיילת מ"צ "תעל" בכל פעם שהיא נותנת אישור לבא בתור הגברים להתקדם לעבר עמדת הבידוק. וגם "אירג'ה לווארה" של המאבטח שמופקד מלבד על השמירה על בטחון המדינה גם על הסדר הטוב במחסום. אדם עם עגלת תינוק מבקש להיכנס לשכם שלא דרך קרוסלת הכניסה והחיילים כולל מפקד המחסום מתעלמים מבקשתו עד שהוא מסתובב וחוזר על עקבותיו.
מעבר לתור הנשים הצדדי נפתחת למשך זמן קצר עמדת מעבר בה עומדת חיילת ומורה לכל הגברים העוברים להרים חולצה ולעשות סיבוב. צעיר עוצר לידנו ואומר שהמחסום היום טוב, בעיקר בגלל מיעוט העוברים בשעה זו. במגנומטר דורשים מצעירים לחלוץ נעליים, מה הם יבריחו בנעליים? מעוכב בצינוק בן 20, כבר שעה וחצי, הגיע למחסום ללא תעודת זהות שנהרסה בכביסה אבל עם "קושאן" (תעודת לידה), גר בקבלאן ומפקד המחסום אומר "אני מוכן לתת לו ללכת, אבל בלי תעודת זהות הוא לא יוצא, שימצא לו מקום לישון בשכם ושיוציא תעודה חדשה". ולמה הוא נעול בצינוק? "כי הוא עושה ברדק, עצרתי ונעלתי אותו כי הוא מסרב לחזור לשכם". בהמשך אמר "את יודעת שהם בעיקרון משקרים , כל היום משקרים לי". משערבנו את נציג המת"ק תחילה העביר את האחריות למפקד אך לאחר שביררנו יחד שמשרד הפנים בשכם נסגר בשעה 15:00 שלח אותו  "פעם אחרונה" לביתו בשעה 16:20 בדרישה שמחר ילך לשכם להסדיר את תעודתו.
16:20 – צעקות ה"תעל" נמשכות. הסככה מתמלאת, התורים מתארכים והמחסום כבר לא "טוב". קשה להתעלם ממבטי הזעם של הגברים היוצאים עם חלקי לבוש וחפצים אישיים בידיהם. זמן ההמתנה מתקרב לשעתיים.
16:40 – זוג מרמאללה מסתובבים במתחם המחסום חסרי אונים ומחפשים עם מי לדבר כדי שתושבנה להם תעודות הזהות. כאשר יצאו ממחסום עוורטא פנו באופן טבעי ימינה ונסעו על הכביש עם השם התנ"כי "מדיסון" עד לכיכר חווארה שם לקח מהם החייל את התעודות מבלי להסביר דבר. מדבריהם ניתן להבין בבירור שהם לא ידעו על האיסור לנסוע על הכביש. העונש המירבי הוא שלוש שעות עיכוב אבל מפאת גילם וחזותם המכובדת מתחיל משא ומתן בינינו לבין המת"ק ובינו לבין מפקד המחסום שבסופו מסכים המפקד לעכב אותם "רק" חצי שעה.
מעוכב נוסף מוכנס לצינוק, הסמל שכולא אותו מסמן לו באצבע לשתוק, שניות לפני כן נשמעו צעקות מתוך התורים והמת"ק אומר שהוא ניסה לעבור ללא בידוק בתור הצדדי. בדיקת התעודה מכשירה אותו כ"בסדר" ועכשיו רק נותר לו לרצות את עונשו כדי ללכת הביתה.
17:05 – כלבניות עוקץ וכלביהן מגיעות כדי להוסיף את תרומתן ל"ביטחון". משוחררים הזוג מרמאללה ואנו מסרנו תמונות שצילמה אליכס מהפוגרום שעשו החיילים בדיר שראף לפני שבוע  לידי ראש המת"ק.
 
במחסום עוורטא
מצאנו 3 מעוכבים בצינוק לגביהם אמר מפקד המחסום בדרגת סמל שהוא ישחרר אותם בדיוק לאחר 3 שעות ולא דקה אחת נוספת וכך עשה ועוד שתי מכוניות פרטיות שחשבנו לתומנו שהם ממתינים למישהו וגילינו בדיעבד שהן מעוכבות בגלל שנסעו על מדיסון ועליהם נפרט בהמשך הד'וח.
 
מחסום בית פוריכ:
17:20 – אנשים עוברים מכוון שכם במהירות ברגל אבל מדווחים על תור מכוניות ארוך וזמן המתנה של שעתיים ויותר. מכונית בכניסה לשכם ממתינה עד בוש כדי לקבל איתות מהחיילים העומדים בגבם אליה ולא מתיחסים. הבדיקות נעשות במסלול אחד בלבד (על השני פרוסים דוקרנים) ובעצלתיים. ביקשנו מאחד הנכנסים לדווח לנו על מספר המכוניות הממתינות מכוון שכם וספירתו הגיעה ל-45 מכוניות. התקשרנו ישירות למת"ק שכם לא. וביקשנו לשלוח קצין כדי שיזרז את התורים. תוך 3 דקות נפתח מסלול בדיקה נוסף. קצב העבודה של החיילים נשאר בהילוך נמוך אבל נעשה עכשיו בשני מסלולים מקבילים. הבדיקה כוללת עצירה במרחק מהחיילים, יציאה מהרכב, הרמת חולצה וסיבוב, הנהג מתקרב לחיילים, מוסר את התעודות וחוזר לרכב, ממתין לאישור להתקרב ואז מתחילה בדיקת הרכב, פתיחת הדלתות ותא המטען והכל בהילוך איטי, פטפוטים ובסבבה. האמר מגיע עם חיילים אחרים וזו סיבה מספקת לעמוד על מסלול המעבר ולהסתחבק 10 דקות, אחר כך עוד איזה ג'יפ וחוזר חלילה.
 
18:45 – חזרה במחסום עוורטא שבשעה זו סגור ומסוגר. החיילים ספונים במגדל השמירה ומכונית אחת עם 4 גברים פלסטינים יושבים בה ומחכים עד בוש. לדבריהם עוכבו כבר בשעה 16:30.  עם הגיענו נדלק עלינו זרקור מסנוור ואחר כך מגיעים החיילים. מפקד המחסום אומר שהם מעוכבים מ-17:10. למעשה אין משמעות לפערי הזמנים הללו (תפסו אותם בחווארה מבחינתם בארבע וחצי והם הגיעו לעוורתא בחמש ועשרה, כולם צודקים) אלא שמרגע שמפקד המחסום מקבל את ה"סחורה" הוא רשאי להחזיק בה 3 שעות על השעון וכך לדבריו יעשה. גם נוסעים אלה מרמאללה ואינם מכירים את "החוקים" והאיסורים.
תחילה מנסה מפקד המחסום לסלק אותנו בטענה שאנו מפירות את החוק בכך שלא התיחסנו לשלט האדום בכניסה ו"אסור ליהודים להיות כאן". הסברנו שמאחר ואין מחסומים בשטח A הרי שהאיסור חל על השטח שמעבר למחסום לכוון שכם ולא על זה שלפניו. אחר כך איים שכל עוד אנו כאן לא ישחרר את המעוכבים.
התקשרנו למת"ק בעניין המעוכבים ושאלנו את החיילים מדוע לא יתלו שלט שהנסיעה לפלסטינים אסורה וכך ימנע הצורך להעניש אותם על משהו שלא ידעו. על הרעיון הזדעק מפקד המחסום "זה שלט נורא גזעני !" ואחר כך "הפלסטינים מסובבים אותכם כמו פקק של בקבוק. הם לא מרמאללה, אני מכיר אותו, הוא פה, מהכפר". וכדי להראות לנו כמה הוא בסדר אמר על נוסעי המכונית שכן היו מרמאללה "הם היו בסדר, לא עשו לי בעיות ולכן הרשיתי להם לשבת ברכב שלהם ולא בצינוק". לפי גילם של כל ארבעת המעוכבים כל אחד היה יכול להיות להיות אביהם של החיילים.
ביציאה ממחסום עוורטא בהצטלבות עם כביש מדיסון מקימים חיילים מחסום עם דוקרנים כדי לצוד  את ה"עבריינים" שיבואו מבית פוריכ ובית דג'אן  ויסעו  על הכביש המיועד רק למתנחלים. מסתבר שהפלסטינים אינם משלימים עם הגזירה הבלתי חוקית ואנושית הזו וגם אנחנו לא.
הטלפונים שלנו למת"ק ולחטיבה קיצרו להם את המעצר בחצי שעה.
 
ובמרדה:
האמר עם 4 חיילים עוצרים כל מכונית הנכנסת לכפר, מורידים את הנוסעים ובודקים את תעודות הזהות להראות מי הבוס ולראות האם יש להם ילדים בגיל המתאים, ומזהירים אותם שלא יזרקו אבנים על מכוניות ישראליות הנוסעות על כביש 5. לדבריהם קודם נזרקו אבנים על מכונית של משפחה מתל אביב ונגרם לה נזק לא רציני.
חשבנו שכל עוד ימשך הכיבוש ויהייה כביש תמיד יהיו ילדים "בגיל המתאים"  ויותר יעיל היה לאסוף ולסלק את כל האבנים באיזור אבל מה בעצם אנחנו מבינות.
 
ובמחסום הכניסה לישראל? חיילים מפהקים מסמנים לנו לעבור מבלי להעיף עלינו אפילו מבט. כאן מספיק צבעה הצהוב של לוחית הרישוי של הרכב בו אנו נוסעות.