בית פוריכ, חווארה, יום ג’ 29.7.08, בוקר
בוקר שגרתי ורגיל.
אין מעוכבים בדרך. הכבישים לא עמוסים. הכפרים החסומים תמיד – חסומים גם היוםומה שפתוח בדר"כ פתוח גם היום.
(אגב: בצומת בורין/יצהר, שאמנם היה פתוח היום בלי האמר ונעדר כל איום,נראו עבודות שאולי מעידות על הכנות לעתיד…)
נסענו קודם לבית-פוריכ.
החיילים ענו לנו בהנהון לברכת השלום שלנו ומעבר לכך התעלמו מנוכחותנו.המעבר סביר. 2 עמדות בדיקה. גם מעבר כלי הרכב עובד בקצב מהיר למדי וב"נועם". איש אחד מעוכב ומשוחרר תוך זמן קצר. אין לנו מושג כמה זמן היה מעוכב.
בחווארה
החיילים לא נראו מאושרים מבואנו, למעט המת"ק איש לא ענה לברכתנו. הם גם לא הציקו, מלבד פעם אחת בה הזכירו לנו את הקו הכחול (ומאז הוא נשכח ועמדנו איפה שרצינו) ופעם אחת בה ניגש אלינו חייל ושאל בנימוס אם מותר לנו לצלם במקום וקיבל את תשובתנו ללא עוררין.
שני אנשים מעוכבים בתא בידוד (שניהם באותו תא). חבריו של האחד פנו לעזרתנו אבל קצרה ידנו (בעיקר ששמענו קודם חייל שאמר שהם עלו במחשב). הוא סיפר שהם עוברים שם יום יום בדרכם לקורס שחיה בחווארה. מאוחר יותר, אחרי שפנינו למת"ק במקום, (כאשר נדמה היה לנו שהזמן ארוך מדי לצורך בדיקה במחשב) הסתבר שבדיוק איזה מכר שלהם טילפן למיקי וזו בדיוק באותו זמן "הפעילה" את ז., המת"ק, ואכן האחד שוחרר, אבל ז. הסביר לנו שהוא כבר כמה פעמים הסביר לאיש מה לעשות כדי שלא ייעצר (לגשת למת"ק וכו.) ובאשר למעוכב השני – הוא נענש כיוון ששוב ושוב מפר באמצעות עגלת הרוכלות שלו את הסדר במגרש החנייה ומסכן את האנשים שם.
למעט שני מקרים אלו בסה"כ הדברים זרמו בשקט וברצף. שלש עמדות היו פעילות. תור הומניטרי רגיל, אף אחד לא נשמע מרים קול, אפילו לא המ.צ. הבנות. רק לקראת סוף שהותנו הופעלה מכונת השיקוף. ראינו כלבנית אבל היא לא פעלה. גם מכוניות עברו בקצב מהיר ללא כל עיכוב.
תודה למיקי שלמרות כל הדברים הקשים שקרו, ולמרות שנדמה היה ש"זרקה את המפתחות" היא עדיין נענית ועוזרת.
קצת אחרי השעה 10.00 עזבנו את המקום. נראה שבפיקוח של ז. והצוות הרגוע הדברים מתנהלים בסדר. ("בסדר"?…)
חווארה העיר והמחסום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית.
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים.לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים
העיירה חווארה שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה. בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.
מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.
ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.
חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת. בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים.
ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד. כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.
(עדכון נובמבר 2023)
Shoshi AnbarMay-18-2025חווארה: הבתים הישנים בשטח סי
-
מחסום בית פוריכּ
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום בית פוריכּ
אחד משלושה המחסומים שסגרו על העיר שכם - בית פוריכ ממזרח, חווארה מדרום, בית איבא ממערב.
המחסום ממוקם בצומת הכבישים 557 (כביש אפרטהייד האסור בנסיעה לפלסטינים), המוביל להתנחלויות איתמר ואלון מורה ולכביש 5487.
המחסום הוקם ב-2001 להולכי רגל ולרכבים; שעות הפתיחה היו קצרות והמעבר היה אטי ובעייתי מאוד. לכאורה המחסום נועד לפקח על התנועה של תושבי בית פוריכּ ובית דג'ן, בהיותו הפתח היחידי אל מחוץ לכפריהם.
מאז מאי 2009 המחסום פועל 24 שעות ביממה, הנוכחות הצבאית מצומצמת, רכבים יכולים לעבור בו ללא בדיקות, למעט בדיקות אקראיות. (עודכן באפריל 2010)
-