יום גשום, אפור וקר, וגם אבו-דיס שוממת.

החומה אפורה והרמטית, ענקית במימדיה, בדיספרופורציה מוחלטת לסביבתה המידית. נראה שכרגע לא ממשיכים בבניה, אבל ליד המלון ראינו מספר רב של בטונדות מונחות ומוכנות להתקנה. אפילו במצב מאוזן הן נראות מאיימות.

בבואנו היו שוטרי מג”ב בתחנת הדלק, אבל גם הם הסתלקו אחרי כמה דקות.

ליד הפשפש יש תנועת הולכי רגל דלילה המקפצים מעל הגדר, ללא נוכחות מג”ב.

נסענו לקונטיינר דרך הכביש לקידר. במחסום מחכה כבר כ – 3 שעות נהג מרמאללה. הוא עבר בבוקר ללא אישור לכיוון בית לחם, ולא נותנים לו לעבור עם הרכב בחזרה. מותר לו לעבור אישית, ולנסות לקבל אישור לרכב במת”ק בית-אל. אנחנו מתחננות בפני שמעון, מפקד המחסום, המתחפר בעמדתו “שהוא לא יעבור בלי אישור”. נסינו טלפונים שונים אבל ללא הצלחה. עזבנו בלי לפתור את הבעיה, כשאנחנו מקוות ששמעון “ירד מהעץ” וייתן לאיש לעבור עם מכוניתו.

חוץ מזה הייתה תנועה דלילה של מכוניות, ללא עיכובים. מה ההיגיון של הגבלה על תנועת הרכבים, כשלאנשים יש תנועה חופשית? להזכירכם שמדובר על תנועה מאזור בית לחם לאזור רמאללה. מי שהוא מבין את זה?