חומסה – ביקרתי אצל המקבץ של ח’רבי , סעיד ווליד ונשותיהם ליילה, פלסטין ויוסרא וילדיהם. הגברים היו בעיצומה של בניית 3 אוהלים אטומים חדשים. לכל משפחה – אוהל. עד עתה חיו כולם באוהל אחד, אבל עכשיו הגיש העורך דין תאופיק ג’בארין בקשה להיתר בניה וכל עוד דנים בבקשה (שלא תאושר, למרות שיש בידם מסמכים שזוהי אדמה פרטית פלסטינית , אותה הם חוכרים מבעליה, כי פלסטינים לא מקבלים היתרי בנייה בשטחי C מאז 1967,), מנועה מדינת ישראל מלהרוס (למרות שלפעמים היא הורסת בזמן ההליך , ככה, כדי שלא ירגישו טוב מדי, אבל אחר כך היא מתנצלת בפני האנשים שנותרו חסרי בית בחום מטורף או בגשם).

הבאתי לילדים הקטנים 2 בימבות. אחד מהם, בן שנתיים , עלה על הבימבה ודהר כמטורף על האדמה זרועת האבנים, נפל וקם, נפל וקם, והמשיך לדהור. השני, קצת יותר צעיר, הביט בו אבל לא העיז. הוא התהלך לאט-לאט והוביל את הבימבה בשקט, אבל אם אחד הילדים הגדולים יותר ניסה להתקרב אליו, הוא פצח בצרחות אימים. לבסוף הלך משם והחביא את הבימבה באוהל של הוריו.

נוצרה פה בעיה. אחרי ההריסות הבאנו לחומסה דברים רבים שהיו נחוצים מאוד באותה תקופה, בה נותרו ללא כלום. התושבים פיתחו בנו תלות, ומאז הם לא מפסיקים לבקש שנביא להם דברים. לשיא הגיעו הפעם כשאחד התושבים שלח לי בווטסאפ תמונת אינטרנט של מכירות “בלק פריידי” של ז’קט סקי שהוא מבקש שאקנה לו…..בדרכי חזרה שקעתי בבוץ שנוצר מהגשם של לפני שבועיים ורק בקושי הצלחתי להחלץ משם. נראה שאחרי  גשם נוסף לא אוכל כבר להגיע לשם.

בצהריים הוזמנו אמיר פנסקי, בעז אחיו, עודד פפוריש , הגר גפן (שלא יכלה לבוא, למגינת ליבה של נאג’יה )ואני לארוחת צהריים אצל נאג’יה ויוסף במכחול . הארוחה הייתה סוג של הבעת תודה לכל הפעילים שעזרו לה וניצבו לצידה במשטרה כשנעצרה לפני כחודש. נאג’יה שפית מדהימה, הכינה לנו סבאנח (מאפה מדהים בטאבון הממולא בירקות), מקלובה נפלאה. הפעם, לשמחתנו כל המשפחה אכלה איתנו.

עצרתי אצל רימא במאהל האמצעי של ח’לת מכחול, ומכיוון שהיינו לבד (מלבד הילדים ) תפסנו שיחת נשים מהנה ביותר.

ליד מחסום חמרה , גרים  ז. הזקן, אישתו, בנו, כלתו וילדיהם ושתי בנות בוגרות בעלות צרכים מיוחדים. כמעט כל שטח האדמה עליו מוצב ביתו רשום על שמו בטאבו, מה שלא הפריע למדינה להרוס לו שוב ושוב. את הבית המקורי שלו, חדר אחד,  אותו בנה לפני ,67 אין לצבא תירוץ להרוס, אבל כל חדר, צריף , אוהל או קראוון שרצה להוסיף נהרס על ידי הכובש חיש. 8 בנים לז. , וכולם עזבו כי לא יכלו לעמוד בפני ההריסות החוזרות. רק מ. נשאר, התחתן, ונולדו לו 3 בנות ולפני חודשיים -בן. עדיין לא ביקרתי אותם מאז הלידה והגעתי עתה כדי לברך ולהתברך בשימחתם. 

בדרך ראיתי את הבן מ. , אישתו והבנות בפתחה של חממה ענקית חדשה. מ. סיפר לי שלפני 3 חודשים הקים אותה.

בצינורות תלויים באוויר עם טוף הוא מגדל תות שדה . זו הנאגלה השניה שהוא מגדל. בספטמבר מתו לו כל השתילים בגלל החום הקיצוני. לא התייאש ושתל שוב. מלבד תות שדה הוא מגדל (באדמה) אפונה, פול, צנוניות, שום, שמיר, חסה, פטרוזיליה, ובטח עוד כמה דברים ששכחתי. כששאלתי אותו אם הוא לא מפחד שיהרסו לו, ענה “דפנה, אלה הם החיים שלנו ! כל מה שאני עושה אסור! בטח שאני מפחד, אבל אם אפסיק לעשות, אפסיק לחיות !”