כמו בכל שבת יצאתי מתל אביב בשעה 5:00 יחד עם שני מתנדבים. הגענו לעין אל־חילווה קצת לפני  7:00 והלכנו לבקר את פ’. מצאנו אותו שוכב על הספה באפיסת כוחות, שבור ממות בנו, אפילו לא בירך אותנו.  בתו פ’ הכינה לנו תה .נשארנו קצת, בלי יכולת אמיתית לדבר  – היא לא יודעת עברית בכלל ואנחנו בקושי כמה מילים בערבית.
התחיל לרדת גשם’ ‘ תחילה מעט ואז חזק מאוד. בגלל זה פ’ ויתרה על היציאה למעיין להשקות את הפרות.

כשהגשם הפסיק והשמש יצאה, הלכנו לבית של ז’. עזרנו לו להאכיל את הפרות בקש, שהיה מכוסה ביריעות גדולות וקומפוסט, שאחיו של ז’ חפר והוציא ישירות מהאדמה.

הגיע  טלפון והתבקשנו להגיע לחמאם אל־מאליח כי הצבא הגיע לשם. בהגיענו היתה שם מכונית עם אזרחים, ארבעה אמריקאים שנראו לחוצים ומגוננים על עצמם מוקפים במספר חיילים שבדקו את הזהויות שלהם. אף אחד מהם לא ענה לשאלתי מה הבעיה. הבנתי רק שהיה.תקר באחד הגלגלים  והם כבר החליפו אותו.

שני מתנדבים נוספים הצטרפו אלינו ברכב. הצענו לאמריקאים לקחת אותם למוסך הקרוב כדי שיוכלו לתקן את הגלגל בזמן שהרכב השני יישאר ליד המאהל עם החיילים. רק אחר כך כשפגשנו שוב את האמריקאים (הפעם בסמרה) הם סיפרו שהם שייכים לISM  (תנועת הסולידריות הבינלאומית), שהם ישנו בלילה בחמאם אל־מאליח ובזמן שעמדו לצאת הייתה בעיה ברכב.  הצבא שעבר שם עצר וניצל את ההזדמנות להסתובב בתוך המאהל בדיוק מה שהבינלאומיים ניסו למנוע. אחרי שעזבנו החיילים נשארו עוד קצת ואז הלכו.

בצהריים נסענו לסמרה.  ביום הקודם הגיעו לשם מתנחלים מהמאחז של אורי כהן, חלקם על סוסים וחלקם בטרקטורונים – כדי להפחיד את העדרים, ועל הדרך רמסו כמה כבשים. מצאנו במקום מתנדבים נוספים של ISM שהסבירו לנו מה היה בבוקר. אחר כך הם עזבו ושעה לאחר מכן גם אנחנו יצאנו בחזרה לעין אל־חילווה להשקיית אחר הצהריים.

הערב והלילה עברו בשקט. אולי בזכות הגשם שחזר לרדת. אבל בבוקר, תושבי המאהל של ז’ גילו שהמתנחל בנצי ממשכיות הגיע בלילה ושבר את הגדרות שמקיפות את מכלאת הפרות. הם חשבו שהוא רק עבר שם ולכן לא קראו לעזרה, בזמן שאני ישנתי במאהל הסמוך.

למרבה המזל אחרי בדיקת העדר התברר שאף פרה לא יצאה מהמכלאה.