בקעת הירדן וגב ההר - יום יום ולילה אחר לילה מגיעים מתנחלים ומטילים טרור על התושבים הפלסטינים
קהילה אחר קהילה, בכוח, באיומים , במניעת מים והריסת בתים – ישראל מגרשת מאדמתם את הקהילות הפלסטיניות המאכלסות את הגדה המערבית אותה כבשה ב-67.
לפני שנה עמדנו על חורבות ראס א תין, לפני חודשיים גורשו תושבי עין סאמיה ולפני שבועיים נשבר ליבנו למראה האנשים השבורים שארזו את מטלטליהם הדלים ונטשו את כאבון.
כל הגורמים חוברים יחדיו להטיל טרור על קהילות הרועים בגדה, עד שהם נשברים. אבל הגורם המכריע הוא הטרור האלים של המאחזים הבלתי חוקיים, כשבכל שבוע צץ לו מוקד חדש בדמות עוד מאחז בן בית אחד בודד. גניבת כבשים, השמדת יבולים ע”י דריסה של עדרי בקר וטרקטורונים, פריצות אלימות לתוך המאהלים באישון לילה, הם רק חלק ממנת חלקם של הרועים. כאשר הם מזמנים משטרה או צבא – מי שנעצר בסופו של דבר הוא הפלסטיני. השבוע כתב אורן זיו על כך שישראל השלימה השתלטות על כ-150,000 דונם בגב ההר, בנימין. ממש לא ייאמן לעמוד מול השטח העצום והריק הזה. הרי אין כל צורך בגירוש הקהילות מלבד הרצון להשתלט על עוד ועוד אדמה עד שלא יוותר לפלסטינים דבר! זהו טיהור אתני, טרנספר, לדראון עולם .
לא זרחה עדיין השמש של חורבות כאבון והחלו ההטרדות של הקהילות הבאות בתור- עין רשאש, וואד א סיק ואל בקע. יום יום ולילה אחר לילה מגיעים הטרוריסטים היהודים לקהילות, ומטרידים אותם. השבוע נכנסו לתוך בית הספר בוואד א סיק איימו על הקטנטנים והתעמתו עם הוריהם. 4 פלסטינים נעצרו.
מזה כמה שבועות אנחנו הפעילים מקיימים משמרות 24/7 בקהילות הרועים כדי להגן עליהם ולעודד אותם להישאר על אדמתם. ישנה התגייסות מרעננת אבל לא מספיקה כדי לספק לתושבים הגנה לאורך זמן.
ביום שלישי 29.8 באנו, נאווה טולדנו, יעל קורן (מתנדבת שמחלקת את זמנה בין ישראל וברלין) ואני לעין רשאש. אנחנו מכירות משפחה אחת מהימים שליווינו רועים. לפני כ-3 שנים החליטו לוותר על אזורי המרעה הנרחבים ועל הגישה למעיין עין רשאש והם רועים סביב המאהל וקונים בכסף רב מזון לכבשים. כשהגענו ראינו מתנחל עם עדר כבשים ליד האוהלים ומיכל המים הקיצוניים בכפר ו-2 פעילות מתווכחות אתו ,עד שעזב.
התושבים ביקשו ממני להעמיד את המכונית לרוחב שביל הכניסה לכפר כדי לחסום את דרכם של המתנחלים שנהנים לדהור דרך הכפר או לעמוד במרכז הכפר ולתצפת על התושבים המבוהלים. קצת מטרד, כי בכל פעם שמישהו מהכפר רצה להיכנס או לצאת מהכפר נאלצתי לסובב שוב את המכונית. אבל היה שווה -אף מתנחל לא נכנס לכפר במשמרת שלנו.
צוות של “בצלם” הביא לכפר מצלמת וידיאו כדי שתושבים יוכלו לתעד את ההתקפות עליהם. חשוב שמישהו שנמצא כל הזמן בכפר ידע לתפעל את המצלמה. איש המצלמות לימד את הנציגה שלנו, יעל, איך להפעיל ואיך לצלם, על מנת שהיא תלמד מספר נשים. מכיוון שהקהילה היא מאוד שמרנית, לא ניתן היה שגבר ילמד את הנשים.
השיעור היה מהנה במיוחד, כי הנשים הצעירות קלטו מהר, ונהנו מאוד מרכישת המיומנות. צילמנו שוב ושוב זו את זו תוך כדי צחוקים, והעיסוק היה שובר קרח מעולה. מהר מאוד מצאנו את עצמנו מקשיבות לסיפור חייהן של הנשים ומספרות להן על עצמנו.
לפנות ערב הגיע אריק אשרמן להחליף אותנו. ב-1.20 לפנות בוקר הגיעו מתנחלים לתוך הכפר והפחידו את התושבים, ואח”כ שוב ב-5 לפנות בוקר.
זו רק דוגמא – בבקעה תקפו מתנחלים ביוזמת רכז הביטחון של משכיות לפני יומיים בחור צעיר בעין אל חילווה ושברו את ידו. ביקורים בתוך קהילות הרועים הפכו לדבר יום-יומי. היום פשטו מתנחלים על המאהל של נ. ואחיו . אין לנו מספיק אנשים כדי להיות בכל מקום.
חברות – יש מה לעשות!!! לא חייבים ללוות, אפשר לשהות במקום ולספק תיעוד של מאבקן ההרואי של הקהילות לשרוד והגנה כאשר כל הממסד הציוני פועל נגדן. האם נעמוד מנגד כשלנגד עינינו מתרחשת נכבה?
מי שמוכנה להתנדב – נאווה תקשר אתכם עם מתאמי העבודה.
א-רשאש
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
א רשאש (כולה בשטח C) הוקמה ע"י אבי המשפחה חג' סולימן, שברח ב 1948 מתל עמל שליד טבעון. הוא חכר אדמות בסביבות הבקעה מאחד מהתושבים הפלסטינים והקים משפחה מפוארת המורכבת כיום משלושה בתי אב המונים כ-100 נפשות. הצריפים והמאהל עלובים למראה מבחוץ אך מסודרים ונקיים מבפנים, החשמל מגיע מפנלים סולאריים ומים מובלים בעוקבים ממעין עין סמיה. אין בית ספר במקום והילדים לומדים בבית ספר יסודי בכפר דומא, הנמצא מעבר להר במרחק של כ-5 קילומטרים ועוזבים בהגיעם לתיכון. היומיום שלתושבי המקום מורכב מנסיון להתחמק מהתעמרויות ומנזקים על ידי התושבים של ההתנחלויות שנבנו מסביב ליישוב שלהם, ולשמור על אדמות המרעה של הצאן שנותר ברשותם. ובמקביל החשש המתמיד מאימת צווי הממשל האזרחי באמצעות הצבא.
-
בקעת הירדן
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.
Sarah PostecDec-27-2026חמאם אל-מליח: משמר הגבול ומתנחלים במתחם
-